מארגני הנפש

מונח ששאל רנה שפיץ מן האמבריולוגיה לציון נקודות הצומת בשתי שנות החיים הראשונות שבהן מתכנסים זרמים נפרדים של הבשלה והתפתחות, והנפש מתארגנת מחדש ברמה מורכבת יותר. כל מארגן מבשר על עצמו במסמן גלוי: תגובת החיוך בסביבות החודש השלישי, חרדת החודש השמיני במחצית השנייה של השנה הראשונה, ומחוות ה"לא" והמילה "לא" בשנה השנייה. שפיץ סבר שכאשר מארגן אינו מתבסס בעתו, ההתפתחות המאוחרת נבנית על בסיס פגום. ממצאים מאוחרים יותר על יכולות האינטראקציה המוקדמות של התינוק ערערו את המודל האמבריולוגי.