מושג
עקרון העונג
במטא-פסיכולוגיה של פרויד, נטייתה של הפעילות הנפשית להימנע מאי-עונג ולהשיג עונג, המובנת מבחינה כלכלית כהפחתה או פריקה של עירור. ב-1911 העמיד אותו פרויד לצד עקרון המציאות כחוק של התהליך הראשוני. ב"מעבר לעקרון העונג" (1920) הוא שאל מה מצוי מעבר לו, ומצא בכפיית החזרה, ומאחוריה בדחף המוות, נטייה הגוברת עליו.
- הוצג בידי
- זיגמונד פרויד
- חיבורים מרכזיים
- 3
- קשור ל
הוצג בידי
- זיגמונד פרויד 1911 במאמר "ניסוחים בדבר שני עקרונות של ההתרחשות הנפשית" (1911) כינה פרויד את הנטייה השולטת בתהליכים הראשוניים עקרון העונג-אי-עונג, או עקרון העונג, והעמיד לצדו את עקרון המציאות.
הוליד את
- עקרון המציאות 1911 פרויד מציג את עקרון המציאות לא כיריב של עקרון העונג אלא כשינוי שלו: הוא מוותר על עונג רגעי שתוצאותיו אינן ודאיות רק כדי להבטיח עונג מאוחר ובטוח יותר. "מעבר לעקרון העונג" חוזר וקובע שעקרון המציאות בא במקום עקרון העונג בהשפעת דחפי שימור העצמי של האני, מבלי לוותר על מטרתו.
כנגדו ניצב
- כפיית החזרה 1919 פרויד מתאר כפייה לחזור הנובעת מן הדחפים וחזקה דיה כדי לגבור על עקרון העונג. "מעבר לעקרון העונג" (1920) מפתח זאת: הכפייה חוזרת אף על חוויות שמעולם לא הסבו עונג, ולכן פועלת מעבר לעקרון העונג ונגדו.