אובייקט פנימי

בתאוריה של מלאני קליין, דמות שנחווית כקיימת בתוך העצמי. היא נבנית בדרך של אינטרויקציה מן החוויות המוקדמות ביותר של התינוק עם האנשים שהוא תלוי בהם, ובראשם האם והשד שלה. האובייקט הפנימי אינו העתק נאמן של אדם ממשי. הוא צבוע באהבה ובשנאה של התינוק עצמו, המושלכות על הדמות החיצונית ואחר כך מופנמות שוב. אובייקטים פנימיים נחווים כנוכחויות מוחשיות: טובים שתומכים ומגינים, רעים שרודפים, או פגועים שמאשימים. האגו והסופר-אגו מתגבשים סביבם. השאלה אם התבסס בפנים אובייקט טוב ובטוח מעצבת את החרדה, את מצב הרוח ואת היחסים בהמשך החיים. קליין כתבה על אובייקטים פנימיים מאמצע שנות השלושים. הרעיון נעשה מרכזי באסכולה הקלייניאנית, ופיירברן אימץ אותו בצורה משלו, ששינתה אותו.