מושג
הדימוי האידיאלי
בתורתה של קארן הורני, התמונה המפוארת של עצמו שיוצר האדם הנוירוטי במקום העצמי בפועל, ובה נטיותיו הסותרות מופיעות כפנים שונים של אישיות עשירה. בניגוד לאידיאלים אמיתיים, הדימוי האידיאלי קפוא ובלתי ניתן להשגה, תובע שיעמדו בו ושאחרים יאשרו אותו, ומוליד יהירות ובוז עצמי; בכתביה המאוחרים הוא הופך לעצמי האידיאלי, שאחריו רודפים בחיפוש אחר התהילה.
התפתחות
1945
הוצג בידי קארן הורני
מתוך הקונפליקטים הפנימיים שלנו: תאוריה בונה של הנוירוזה (1945)
קשרים
- הוליד את עריצות ה״צריך״
ה״צריך״ הם התביעות שבאמצעותן מנסה הנוירוטי לסגור את הפער בין הדימוי האידיאלי לבין העצמי בפועל.
- נגזר מתוך נטיות נוירוטיות
ב״הקונפליקטים הפנימיים שלנו״ הדימוי האידיאלי הוא אחד הניסיונות לפתור את הקונפליקט בין הנטיות הנוירוטיות, בכך שהן מוצגות כפנים של עצמי אחד נעלה.
- כנגדו ניצב העצמי הממשי
הורני מגדירה את שניהם זה מול זה: ככל שהדימוי האידיאלי משתלט, כן העצמי הממשי דועך.
- התפצל מתוך נרקיסיזם
לדעת הורני, אני האידיאל, הנרקיסיזם והעל־אני של פרויד תופסים כל אחד רק היבט אחד של התופעה שהיא תיארה בשלמותה כדימוי האידיאלי.
חיבורים
- 1945
הקונפליקטים הפנימיים שלנו: תאוריה בונה של הנוירוזה
בספר זה מציגה הורני תאוריה של הנוירוזה שמרכזה קונפליקט בין עמדות בלתי מתיישבות כלפי הזולת. במבוא היא מתארת את דרכה הרחק מפרויד. הדרך החלה בספקות בפסיכולוגיה הנשית שלו, והובילה, בסיועו של אריך פרום, אל התנאים התרבותיים של הנוירוזה. במהלך הדרך הגיעה למסקנה שנוירוזות נוצרות מהפרעות ביחסים האנושיים, ושתאוריית הליבידו אינה עומדת עוד. עשר הנטיות הנוירוטיות שמנתה בספרה על האנליזה העצמית מקובצות כאן מחדש לשלוש עמדות יסוד: תנועה אל האנשים, תנועה נגדם ותנועה הרחק מהם. כל אחת מהן מפריזה במשקלו של רכיב אחד של החרדה הבסיסית: חוסר אונים, עוינות או בדידות. ההתנגשות ביניהן היא הקונפליקט הבסיסי, המרכז הדינמי של הנוירוזה. פרויד ראה בקונפליקט מאבק בין כוחות מודחקים לכוחות מדחיקים, אוניברסלי ובלתי פתיר בעיקרון. הורני ממקמת אותו בין נטיות נוירוטיות סותרות, וסוברת שאפשר לפתור אותו במקום שבו הוא מתעורר. הספר בוחן אחר כך את ניסיונותיו של הנוירוטי למצוא פתרון. אפשר לדכא צד אחד של הקונפליקט, או לסגת אל הינתקות. הניסיון החשוב מכולם הוא הדימוי המואדר: בו הנטיות המתנגשות נראות לא כקונפליקטים אלא כהיבטים של אישיות עשירה. ההחצנה היא הנטייה לחוות תהליכים פנימיים כאילו התרחשו מחוץ לעצמך. היא רחבה מן ההשלכה, והורני מכנה אותה תהליך פעיל של מחיקת העצמי. אמצעים עזר נוספים, ובהם צדקנות שרירותית, שליטה עצמית נוקשה וציניות, משמשים לשמירת הרמוניה מלאכותית. החלק השני מתאר את מחירם של קונפליקטים שלא נפתרו: פחדים, דלדול האישיות, אובדן תקווה ונטיות סדיסטיות. המסקנה היא שאי אפשר לפתור קונפליקטים נוירוטיים בהחלטה רציונלית, אלא רק בשינוי התנאים הפנימיים שיצרו אותם. מול מה שהיא מכנה הפסימיות של הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, הורני מצהירה שאדם יכול להשתנות ולהמשיך ולהשתנות כל עוד הוא חי.
- 1950
נוירוזה וצמיחה אנושית: המאבק לקראת מימוש עצמי
ספרה האחרון של הורני מציג את הניסוח השלם ביותר של תורת הנוירוזה שלה, הבנויה על הניגוד בין העצמי הממשי לבין עצמי מואדר. בתנאים קשים האדם נוטש את העצמי הממשי לטובת עצמי מואדר. מכאן נובע החיפוש אחר תהילה. הוא מביא עמו תביעות נוירוטיות, את עריצות ה״צריך״, גאווה נוירוטית ושנאה עצמית, ועמן ניכור מן העצמי. הורני מתארת שלושה פתרונות עיקריים לקונפליקטים שנוצרים כך: הפתרון המתפשט, הפתרון המבטל את עצמו והפתרון המתפטר. הם ממשיכים את התנועה נגד האנשים, אליהם והרחק מהם שתיארה בעבודתה הקודמת. הטיפול מוצג כשחרור כוחות המימוש העצמי.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- הקונפליקטים הפנימיים שלנו: תאוריה בונה של הנוירוזה1945מקור לקשר
- נוירוזה וצמיחה אנושית: המאבק לקראת מימוש עצמי1950מקור לקשר