מושג
עריצות ה״צריך״
שמה של קארן הורני למערכת הצווים הפנימיים שבאמצעותם האדם הנוירוטי דוחף את עצמו להיות העצמי האידיאלי: תביעות מוחלטות, ולעתים סותרות, לגבי מה שהוא צריך להרגיש, לחשוב ולעשות, שאינן מתחשבות במה שאפשרי ונאכפות בשנאה עצמית כשאינן מתמלאות. היא הבחינה בינן לבין אמות מידה מוסריות אמיתיות, הנבחרות בחופשיות ומשאירות מקום לצמיחה.
התפתחות
1950
הוצג בידי קארן הורני
ה״צריך״ מופיע ב״הקונפליקטים הפנימיים שלנו״ כסימן לפער בין הדימוי האידיאלי לבין העצמי בפועל; ״נוירוזה וצמיחה אנושית״ מכנה אותו עריצות ה״צריך״ ומקדיש לו פרק.
מתוך נוירוזה וצמיחה אנושית: המאבק לקראת מימוש עצמי (1950);הקונפליקטים הפנימיים שלנו: תאוריה בונה של הנוירוזה (1945)
קשרים
- 1950 הוצג בידי קארן הורני
ה״צריך״ מופיע ב״הקונפליקטים הפנימיים שלנו״ כסימן לפער בין הדימוי האידיאלי לבין העצמי בפועל; ״נוירוזה וצמיחה אנושית״ מכנה אותו עריצות ה״צריך״ ומקדיש לו פרק.
- נגזר מתוך הדימוי האידיאלי
ה״צריך״ הם התביעות שבאמצעותן מנסה הנוירוטי לסגור את הפער בין הדימוי האידיאלי לבין העצמי בפועל.
חיבורים
- 1945
הקונפליקטים הפנימיים שלנו: תאוריה בונה של הנוירוזה
בספר זה מציגה הורני תאוריה של הנוירוזה שמרכזה קונפליקט בין עמדות בלתי מתיישבות כלפי הזולת. במבוא היא מתארת את דרכה הרחק מפרויד. הדרך החלה בספקות בפסיכולוגיה הנשית שלו, והובילה, בסיועו של אריך פרום, אל התנאים התרבותיים של הנוירוזה. במהלך הדרך הגיעה למסקנה שנוירוזות נוצרות מהפרעות ביחסים האנושיים, ושתאוריית הליבידו אינה עומדת עוד. עשר הנטיות הנוירוטיות שמנתה בספרה על האנליזה העצמית מקובצות כאן מחדש לשלוש עמדות יסוד: תנועה אל האנשים, תנועה נגדם ותנועה הרחק מהם. כל אחת מהן מפריזה במשקלו של רכיב אחד של החרדה הבסיסית: חוסר אונים, עוינות או בדידות. ההתנגשות ביניהן היא הקונפליקט הבסיסי, המרכז הדינמי של הנוירוזה. פרויד ראה בקונפליקט מאבק בין כוחות מודחקים לכוחות מדחיקים, אוניברסלי ובלתי פתיר בעיקרון. הורני ממקמת אותו בין נטיות נוירוטיות סותרות, וסוברת שאפשר לפתור אותו במקום שבו הוא מתעורר. הספר בוחן אחר כך את ניסיונותיו של הנוירוטי למצוא פתרון. אפשר לדכא צד אחד של הקונפליקט, או לסגת אל הינתקות. הניסיון החשוב מכולם הוא הדימוי המואדר: בו הנטיות המתנגשות נראות לא כקונפליקטים אלא כהיבטים של אישיות עשירה. ההחצנה היא הנטייה לחוות תהליכים פנימיים כאילו התרחשו מחוץ לעצמך. היא רחבה מן ההשלכה, והורני מכנה אותה תהליך פעיל של מחיקת העצמי. אמצעים עזר נוספים, ובהם צדקנות שרירותית, שליטה עצמית נוקשה וציניות, משמשים לשמירת הרמוניה מלאכותית. החלק השני מתאר את מחירם של קונפליקטים שלא נפתרו: פחדים, דלדול האישיות, אובדן תקווה ונטיות סדיסטיות. המסקנה היא שאי אפשר לפתור קונפליקטים נוירוטיים בהחלטה רציונלית, אלא רק בשינוי התנאים הפנימיים שיצרו אותם. מול מה שהיא מכנה הפסימיות של הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, הורני מצהירה שאדם יכול להשתנות ולהמשיך ולהשתנות כל עוד הוא חי.
- 1950
נוירוזה וצמיחה אנושית: המאבק לקראת מימוש עצמי
ספרה האחרון של הורני מציג את הניסוח השלם ביותר של תורת הנוירוזה שלה, הבנויה על הניגוד בין העצמי הממשי לבין עצמי מואדר. בתנאים קשים האדם נוטש את העצמי הממשי לטובת עצמי מואדר. מכאן נובע החיפוש אחר תהילה. הוא מביא עמו תביעות נוירוטיות, את עריצות ה״צריך״, גאווה נוירוטית ושנאה עצמית, ועמן ניכור מן העצמי. הורני מתארת שלושה פתרונות עיקריים לקונפליקטים שנוצרים כך: הפתרון המתפשט, הפתרון המבטל את עצמו והפתרון המתפטר. הם ממשיכים את התנועה נגד האנשים, אליהם והרחק מהם שתיארה בעבודתה הקודמת. הטיפול מוצג כשחרור כוחות המימוש העצמי.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- נוירוזה וצמיחה אנושית: המאבק לקראת מימוש עצמי1950מקור לקשר
- הקונפליקטים הפנימיים שלנו: תאוריה בונה של הנוירוזה1945מקור לקשר