צמתים

קשרים

מושג

התגובות הרגשיות של האנליטיקאי למטופל, כולל אלה שמעוררת ההעברה.

זיגמונד פרויד 1910 נותן שם להעברה הנגדית של האנליטיקאי וקורא לאנליטיקאים להכיר בה ולהתגבר עליה.

היינריך ראקר 1948 ממאמריו מ-1948 באגודה הפסיכואנליטית הארגנטינאית ואילך ראה ראקר בהעברה הנגדית כלי טכני להבנת המטופל ולא רק סכנה. ב-1957 טען שיש להבין אותה כמכלול התגובה הנפשית של האנליטיקאי, שבתוכו מבחינים בין הזדהויות תואמות למשלימות. הוא הגיע לכך באופן עצמאי, במקביל לפולה היימן שעבדה בכיוון דומה.
דונלד ויניקוט 1949 טוען שעל האנליטיקאי, בייחוד עם מטופלים פסיכוטיים ואנטי-סוציאליים, להכיר בשנאתו שלו, להבחין בין מה שאובייקטיבי בה לבין שאריות אישיות, ולשמור אותה זמינה לעבודה האנליטית.
אוטו קרנברג 1965 קרנברג צידד בתפיסה רחבה, "טוטליסטית", של ההעברה הנגדית כתגובה הרגשית הכוללת של האנליטיקאי למטופל, ולא רק כקונפליקטים הלא-פתורים של האנליטיקאי עצמו, וראה בה מקור מידע חשוב במיוחד בטיפול במטופלים גבוליים ובמטופלים אחרים הסובלים מהפרעות קשות.