מושג
דיכאון אנקליטי
תסמונה דיכאונית שתיארו רנה שפיץ וקתרין וולף ב-1946 אצל תינוקות שנפרדו מאימותיהם במחצית השנייה של השנה הראשונה, לאחר שישה חודשים לפחות של קשר טוב עמן. הבכי וההיצמדות מפנים מקום להסתגרות, לירידה במשקל, לנדודי שינה, לפגיעות למחלות ולירידה ברמת ההתפתחות. שפיץ ראה בה חסך רגשי חלקי, שבניגוד להוספיטליזם הוא הפיך אם האם חוזרת בתוך חודשים אחדים. השם שאוב ממושג ההישענות (Anlehnung) של פרויד: התינוק איבד את האובייקט שעליו נשענת התפתחותו. נתוניו של שפיץ סופגו ביקורת חריפה מטעמים מתודולוגיים, והמושג עצמו נתון מאז לערעור רחב.
הוצג בידי
- רנה שפיץ 1946 שפיץ טבע את המונח במאמר מ-1946 שכתב עם קתרין וולף.
זכה לביקורת מצד
- סמואל פינו 1955 סקירתו של פינו מ-1955 ערערה על הראיות שהביא שפיץ לדיכאון האנקליטי.
נגזר מתוך
- הישענות שפיץ שאל את המילה 'אנקליטי' ממושג ה-Anlehnung של פרויד, הישענות הדחפים על פונקציות שימור העצמי, שתורגם במהדורה הסטנדרטית כ-anaclisis.