התוכן הפסיכולוגי במקרה של חולה בסכיזופרניה

עבודת הדוקטור של שפילריין מנתחת את דבריה של מטופלת בשיטיון פרנואידי, אישה נבונה ומשכילה שדיבורה השופע תועד כמעט מילה במילה, כדי שהקוראים יוכלו לבחון את פרשנויותיה, שרבות מהן אושרו בידי המטופלת עצמה. שפילריין מתייחסת לדיבור הנראה מפורק כאל שפה שיש לתרגם ״לשפתנו״, וקוראת את תיק המחלה רק לקראת הסוף כדי לא להיות מושפעת ממנו; היא מראה שהדיבור מאורגן בסמלים: הדת מסמלת את המיניות, מילים כמו ״סיסטיני״ ו״לקתלן״ נושאות משמעויות מיניות בזכות צלילן ואסוציאציות שהן מעוררות, האדמה מסמלת אישה, ורעיונות מבוטאים שוב ושוב באמצעות היפכם. פנטזיות על בני אדם העשויים מעפר, מאפר או מאבן מועמדות לצד סיפורי הבריאה של המיתוס, וחווייתה של המטופלת, שחשה את תסביכיה כישויות עצמאיות, משמשת תמיכה בתאוריית העצמאות של התסביכים. ב״תמורות וסמלים של הליבידו״, שראה אור באותו כרך, ציטט יונג את המחקר בשל הקשרים שהראה בין תצורות מיתולוגיות לתצורות פתולוגיות, והדגיש שהיא מצאה את הסמליות שלו באופן עצמאי, בלי תלות בו.