פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית ילידת רוסיה. ב-1904 אושפזה בבית החולים בורגהלצלי בציריך, שם טיפל בה קרל גוסטב יונג; אחר כך למדה רפואה, כתבה בהנחייתו של אויגן בלוילר את אחת הדיסרטציות הפסיכואנליטיות הראשונות, על מקרה של סכיזופרניה (1911), והצטרפה לאגודה הפסיכואנליטית של וינה. במאמרה ״הרס כגורם התהוות״ (1912) טענה שבדחף המיני יש רכיב הרסני לצד רכיב יוצר, ופרויד הכיר בכך שהקדימה חלק מתאוריית דחף המוות שלו. לאחר שנים בברלין, בלוזאן ובז׳נבה, שם הייתה האנליטיקאית של ז׳אן פיאז׳ה, חזרה ב-1923 לרוסיה הסובייטית, וב-1942 נרצחה עם שתי בנותיה ברוסטוב על הדון בידי יחידה של האיינזצגרופן הגרמניים.
- לידה
- 1885
- פטירה
- 1942
- ידוע בזכות
- הרס כגורם התהוות
- השפיע על
באנליזה אצל
- קרל גוסטב יונג 1904 שפילריין הגיעה ליונג כמטופלת לאחר שאושפזה במרפאת בורגהלצלי בציריך ב-1904; הוא טיפל בה שם, ומאוחר יותר היא הייתה לתלמידתו ולעמיתתו.
בהדרכת
- אויגן בלוילר 1911 בלוילר, מנהל בורגהלצלי, הנחה יחד עם יונג את עבודת הדוקטור ברפואה של שפילריין על מקרה של סכיזופרניה, שראתה אור ב-1911.
הצגת
- הרס כגורם התהוות 1912 שפילריין הציגה את התזה במאמרה ״הרס כגורם התהוות״ (1912), ומסקנתה הייתה שדחף הרבייה מורכב, גם מבחינה פסיכולוגית, משני רכיבים מנוגדים, ושההתהוות היא תוצאה של ההרס.