הלידה הפסיכולוגית של התינוק האנושי: סימביוזה ואינדיבידואציה

ספרם של מרגרט מאהלר, פרד פיין ואני ברגמן, שראה אור ב-1975, הוא התיאור התאורטי המלא הראשון של תהליך הספרציה-אינדיבידואציה התקין. הוא צמח ממחקר התצפית של המחברים באימהות ובפעוטות בניו יורק. נקודת המוצא שלו היא שהלידה הביולוגית של התינוק האנושי והלידה הפסיכולוגית שלו אינן חלות באותו זמן. הלידה הביולוגית היא אירוע יחיד ונראה לעין, ואילו הלידה הפסיכולוגית היא תהליך פנימי איטי הנפרש על פני שלוש השנים הראשונות. ספרציה היא יציאתו של הילד מן המיזוג הסימביוטי עם האם. אינדיבידואציה היא קבלתן של תכונות משלו. אחרי מבוא וסקירה של תולדות מערך המחקר מתאר הספר את מבשרי התהליך, האוטיזם הנורמלי והסימביוזה. אחר כך הוא דן בארבעת תתי-השלבים בזה אחר זה: דיפרנציאציה והתפתחות דימוי הגוף; תרגול; התקרבות מחודשת; וגיבוש האינדיבידואליות יחד עם ראשיתה של קביעות האובייקט הרגשית. חלק נוסף עוקב אחר חמישה ילדים, ברוס, דונה, וונדי, טדי וסאם, לאורך תתי-השלבים. אחריו באים הרהורים על השונות בתוך תתי-השלבים, על התפתחות חרדת הפרידה, מצב הרוח הבסיסי והזהות המוקדמת, על זהות הליבה וגבולות העצמי, ועל משמעותו של משבר ההתקרבות המחודשת. הפרק האחרון מציג את שיטת המחקר: אילו נתונים נאספו, מה ההיגיון שמאחורי המחקר ובאילו אסטרטגיות נותחו התצפיות כמחקר קליני שיטתי.