טבעו של קשר הילד לאמו

המאמר, שגרסה מקוצרת שלו הוצגה בפני החברה הפסיכואנליטית הבריטית ביוני 1957, עוסק בשאלה מה מניע ומקיים את הקשר העז לדמות האם, שלדברי בולבי כל הפסיכואנליטיקאים מסכימים כי הוא נוצר עד תום השנה הראשונה לחיי התינוק. תשובתו היא שהקשר אינו נלמד מתוך סיפוק הרעב, אלא נבנה מכמה תגובות מולדות שהתפתחו בברירה טבעית. לפני שהוא מציג אותה, בולבי ממפה את ההסברים הקיימים לארבע תיאוריות: הדחף המשני, שלפיו התינוק נקשר לאם משום שהיא מספקת לו מזון וחום (המכונה 'אהבת המזווה' ומקובלת גם בתורת הלמידה); מציצה ראשונית של אובייקט; היאחזות ראשונית באובייקט; וכמיהה ראשונית לשוב אל הרחם. 'ראשוני' פירושו אצלו מולד, ו'משני' – נרכש בלמידה. בסקירת הספרות הוא מראה שפרויד הכיר בחשיבותו של הקשר המוקדם לאם רק בשלב מאוחר, הסבירו בעיקר כקשר אנקליטי (נשען) ורק בסוף דרכו רמז לבסיס פילוגנטי; שאנה פרויד, שפיץ, ריבל, בנדק וסאליבן מנסחים את הקשר כנגזר מצרכים גופניים אף שתצפיותיהם עצמם מעידות על דבר אחר; שמלאני קליין נעה בין ההדגשה של השד והאוראליות לבין, בשלב מאוחר, הכמיהה לאחדות הטרום-לידתית; ושאסכולת בודפשט – 'יצר ההיאחזות' של הרמן ו'אהבת האובייקט הראשונית' של מיכאל ואליס בלינט – וכן סאטי, התקרבו יותר מכולם לרעיון של קשר חברתי ראשוני. בהשראת האתולוגיה, ובזיקה למושג הדחפים החלקיים ב'שלוש מסות על התיאוריה של המיניות', מנסח בולבי את תיאוריית התגובות האינסטינקטיביות הרכיביות. מציצה, היאחזות, הליכה בעקבות האם, בכי וחיוך הם דפוסי התנהגות האופייניים למין האנושי; כל אחד מהם ראשוני, בתחילה אינו תלוי באחרים, והם מבשילים בזמנים שונים במהלך השנה הראשונה. שלושת הראשונים משיגים לתינוק מזון או קרבה בכוח פעולתו שלו, ואילו הבכי והחיוך הם אותות המעוררים אצל האם התנהגות של טיפול. כל תגובה מופעלת בידי גירויים מסוימים ונפסקת בידי גירויים אחרים, ולא עם פריקה של אנרגיה נפשית; ומאחר שבדרך כלל האם היא שמספקת את גירויי הסיום, התגובות מתמקדות בה, ובהמשך בדמות אחת מסוימת – נטייה שבולבי מכנה 'מונוטרופיה' – ומתלכדות ל'התנהגות התקשרות'. גורי פרימטים הנאחזים באם לפני שהם יונקים, וגוזלי עופות ההולכים אחר הוריהם וקוראים להם אף שאינם ניזונים מהם, מעידים שהקשר אינו חייב לנבוע מן ההאכלה. לדעתו ההיאחזות וההליכה בעקבות האם, שמגיעות לשיאן בשנה השנייה והשלישית, חשובות מן המציצה, והכמיהה לרחם נדחית כחסרת ערך הישרדותי. מכאן שיש להבחין בין התקשרות לבין תלות, ואין עוד לזהות את השד עם האם או האכלה טובה עם אימהות טובה. בולבי מציג את התיאוריה כהשערת עבודה שנועדה לעורר מחקר שיטתי, והמאמר נחשב בדרך כלל לניסוח הראשון של תיאוריית ההתקשרות.