רציונליזציה בחיי היומיום

ארנסט ג'ונס הציג מאמר זה בכנס הפסיכואנליטי הראשון, שנערך בזלצבורג באפריל 1908, והדפיס אותו באותו קיץ בכתב העת Journal of Abnormal Psychology של מורטון פרינס. בו נכנס המונח ״רציונליזציה״ לפסיכואנליזה. ג'ונס יוצא מהוכחתו של פרויד שתהליכים נפשיים רבים, אצל הבריאים כמו אצל החולים, נובעים מסיבות שהאדם אינו מכיר ואינו מוכן להודות בהן. הוא ממיין את המנגנונים המסתירים סיבות אלה לשני סוגים. בסוג הראשון האדם סבור שהמחשבה או המעשה אינם צריכים הסבר. פליטות ופעולות מקריות מיוחסות למקרה. בחירות שעוצבו בידי מניעים נסתרים או בידי מנהג, כמו מספר שנבחר ״בחופשיות״ או עניבה שעונבים מדי יום, נחשבות למעשי רצון, כך שהשאלה מהיכן הן באות נראית אבסורדית. ג'ונס רואה בהתנגדות זו לחקירה סימן לכך שהמקור האמיתי אינו קביל, ומוצא אותה מאחורי אמונות דתיות, מוסריות ופוליטיות מקובעות רבות. בסוג השני האדם מציע הסבר, אך הסבר כוזב, משום שכל אדם צריך לתת דין וחשבון רציף ורציונלי על עצמו. הסברים כוזבים שנוצרו בעיקר לשימושו של האדם עצמו הוא מכנה ״התחמקויות״; את אלה שנוצרו מתוך מבט אל דעת חוגו הוא מכנה ״רציונליזציות״. אין גבול חד ביניהם. דוגמאותיו הן צעיר הסבור שבחר בכת של משפחתו לאחר ששקל את הראיות, ורופאים הממשיכים לרשום ולריאן נגד היסטריה. התרופה הוצדקה פעם בתאוריית הרחם הנודד, וכיום היא מוסברת כ״נוגדת עוויתות״. בסיום טוען ג'ונס שהפסיכולוגיה החדשה תגלה כיצד נוצרות דעות וכיצד מוטב להפיץ רעיונות נכונים אך בלתי רצויים, שכן אין די בחזרה על הראיות.