הערות פסיכואנליטיות לתיאור אוטוביוגרפי של מקרה פרנויה (Dementia paranoides)

מחקרו של פרויד על הפרנויה של דניאל פאול שרבר, לשעבר נשיא סנאט בבית המשפט לערעורים של סקסוניה, שנכתב כולו על סמך ספרו של שרבר "זיכרונותיו של חולה עצבים" (1903); פרויד מעולם לא פגש בו. לטענתו, מאחר שהפרנואיד אומר רק את מה שהוא בוחר לומר, תיאור עצמי מודפס יכול לבוא במקום היכרות אישית. החלק הראשון מגולל את תולדות המקרה: מחלה היפוכונדרית בשנים 1884–1885 שבה טופל אצל הפסיכיאטר הלייפציגי פאול פלקסיג, ולאחר פנטזיה בין שינה לערות על כך שבוודאי נעים להיות אישה הנתונה למשגל – מחלה שנייה החל ב-1893, שבה האמין שרבר כי פלקסיג, ואחריו האל, מבקשים לבצע בו "רצח נשמה" ולהפכו לאישה, עד שקיבל את ההפיכה לאישה כדרישה של סדר העולם, כדי שיופרה בקרני האל ויוליד גזע אדם חדש. החלק השני מפרש זאת: פרץ של ליבידו הומוסקסואלי שכוון אל פלקסיג, שעמד במקום אחיו של שרבר ובעיקר במקום אביו, הרופא ד"ג"מ שרבר, נהדף בהפיכת האהבה לרדיפה; החלפת פלקסיג באל ובשמש, ששניהם דמויות אב, אפשרה לקבל את המשאלה. החלק השלישי מציע את מנגנון הפרנויה: קיבעון בשלב הנרקיסיזם, שבין האוטו-ארוטיות לאהבת האובייקט; גזירת שיגעון הרדיפה, הארוטומניה, שיגעון הקנאה ושיגעון הגדלות כדרכים שונות לסתור את המשפט "אני (גבר) אוהב אותו (גבר)"; ההדחקה בשלושה שלבים; ומשיכת הליבידו מן העולם, הנחווית כסוף העולם, כשהשיגעון הוא ניסיון החלמה הבונה אותו מחדש. נספח משנת 1912 קורא את התפארותו של שרבר ביכולתו להביט בשמש לאור המיתוס על הנשר הבוחן את גוזליו, וקושר את הנוירוזה למיתוס ולטוטמיזם.