צמיחה שכלית של ילדים קטנים

תיאורה של סוזן אייזקס את האופן שבו ילדים צעירים מגלים, מסיקים וחושבים, על סמך התיעוד שערכה כמנהלת בית הספר מאלטינג האוס בקיימברידג' מאוקטובר 1924 ועד חג המולד 1927. הילדים באו ממשפחות של בעלי מקצועות חופשיים, ומנת המשכל שלהם הייתה גבוהה בהרבה מהממוצע; בקדנציה האחרונה למדו בבית הספר עשרים ילדים בני שנתיים עד שמונה. הרשימות נכתבו בשעת פעילותם הספונטנית של הילדים והועלו על הכתב באותו יום, ואייזקס טוענת בזכות תיעוד איכותני כזה על פני מבחנים קבועים. בית הספר ביקש לעורר את סקרנותם של הילדים עצמם ולהביא את העולם הממשי לניסיונם הישיר, בגבולות של בטיחות ושגרה, ובלי בריונות או התאכזרות לבעלי חיים. הספר מתחקה אחר האופן שבו המשחק הדרמטי והפנטזיה של הילד עוברים לחקירה של ממש, וטוען שהאגוצנטריות שייכת לרגש ולפנטזיה ולא לחשיבה. הפרק השלישי מעמיד את התיעוד מול ז'אן פיאז'ה: אייזקס מוצאת חשיבה סיבתית מוקדמת יותר מזו שהוא מכיר בה, תהליך רציף של סוציאליזציה במקום שלבים קבועים, ושיטה קלינית שחודרת אל שכבות הפנטזיה. פרק על התעניינותם של הילדים בבעלי חיים דן בטיפול בהם, בניתוחם ובחוסר העקביות של המבוגרים עצמם ביחס להריגתם. נספח מאת נתן אייזקס מנתח את שאלות ה״למה״ של ילדים.