האמת של גנדי: על מקורות האי-אלימות הלוחמנית

מחקר פסיכוהיסטורי על מוהנדס גנדי באמצע חייו, הסובב סביב שביתת הטקסטיל באחמדאבאד ב־1918. אריקסון שואל כיצד הצליח גנדי להניע את עם הודו הן ברוח והן בפוליטיקה, עד שהיה, כלשון ההוצאה לאור, למחדש המהפכני של האי-אלימות הלוחמנית, והודו הייתה לארץ האם של המרי האזרחי רחב ההיקף. הספר מתחקה אחר האופן שבו צמחו הפוריות של גנדי, דאגתו של אמצע החיים למה שאדם מכונן ומדריך למען הבאים אחריו, ושיטת ההתנגדות הבלתי אלימה שלו, מתוך תולדות חייו האישיות ומתוך המצב ההיסטורי של זמנו. יחד עם לותר הצעיר קבע הספר את הדגם של הפסיכוהיסטוריה. הוא זכה בפרס פוליצר ובפרס הספר הלאומי ב־1970.