הבריחה מנשיות: תסביך הגבריות של האישה בראי ההתבוננות הגברית והנשית

במאמר זה מ־1926 שואלת הורני עד כמה עוצב התיאור הפסיכואנליטי של ההתפתחות הנשית בידי העובדה שכותביו היו גברים. היא יוצאת מטענתו של הפילוסוף גאורג זימל שכל תרבותנו היא תרבות גברית, שבה אמות המידה של האובייקטיביות הן למעשה אמות מידה גבריות. גם הפסיכולוגיה התבוננה בנשים מנקודת מבטו של הגבר. כשהיא מעמידה זו לצד זו את הרעיונות האנליטיים המקובלים על הילדה ואת הרעיונות שילד קטן מגבש על בנות, היא מוצאת שהם חופפים במידה רבה. היא קוראת את תאוריית הגניטליות של פרנצי כביטוי למבט הגברי על האימהות. מול מבט זה היא מדגישה את העליונות הפיזיולוגית שאין להכחישה, שהאימהות מקנה לנשים. היא מדגישה גם את קנאת האימהות העזה (Mutterschaftsneid) שחשים בנים וגברים כלפי ההריון, הלידה, השד וההנקה. היא מציעה שתאוריות הממעיטות בערכה של האימהות עשויות לשרת נטייה גברית לא מודעת, ושהדחף של גברים ליצירה עשוי לינוק מחלקם הקטן בהולדת ילדים. תסביך הגבריות של הילדה מתברר כבריחה משנית מן הנשיות. מניעים אותה אשמה וחרדה מפני משאלות אדיפליות כלפי האב וחרדות גניטליות, והמאמר גורס שלנרתיק יש חלק בחיים הגניטליים המוקדמים של הילדה. בריחה זו מתחזקת בשל נחיתותן הממשית של נשים בחיים החברתיים. הורני קוראת לתת את הדעת ליחסי הגומלין שבין גורמים נפשיים לגורמים חברתיים.