ספר
פסיכואנליזה של ילדים
Die Psychoanalyse des Kindes
ספרה הראשון של מלאני קליין ראה אור בשנת 1932, בגרמנית בווינה בהוצאת ההוצאה הפסיכואנליטית הבינלאומית, ובאנגלית בהוצאת הוגארת בתרגומה של אליקס סטרייצ'י. הספר מציג את טכניקת המשחק שפיתחה לאנליזה של ילדים. טכניקה זו הרחיבה את התאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטיות אל הילדות המוקדמת ואפשרה טיפול אנליטי בילדים צעירים מאוד. החלק הראשון, על הטכניקה של אנליזת ילדים, מציג את יסודותיה הפסיכולוגיים ואת הטכניקה של האנליזה המוקדמת. הוא ממשיך באנליזה בתקופת החביון ובגיל ההתבגרות, וכולל את המקרה של נוירוזה טורדנית (אובססיבית) אצל ילדה בת שש ופרקים על הנוירוזה בילדים ועל הפעילות המינית של ילדים. החלק השני, על מצבי חרדה מוקדמים והשפעתם על התפתחות הילד, גוזר מן העבודה הקלינית הזאת מסקנות תיאורטיות. הוא עוסק בשלבים המוקדמים של הקונפליקט האדיפלי, שקליין ממקמת בשנת החיים הראשונה; בסופר-אגו (אני עליון) מוקדם ונוקשה וביחסו לנוירוזה הטורדנית; בתפקידם של הסדיזם והחרדה; ובהשפעתם של מצבי חרדה מוקדמים על התפתחות האגו ועל ההתפתחות המינית של הילדה ושל הילד. כך ביקש הספר לאתר את שורשיהן של נוירוזות ופסיכוזות אצל ילדים ואצל מבוגרים כאחד. במהדורות מאוחרות נוספה ההקדמה למהדורה השלישית, שבה קליין מתארת כיצד התפתחו השקפותיה בכמה מהשערותיו המרכזיות של הספר. הספר תורגם לשפות רבות, ובהן לעברית.
רעיונות מרכזיים
- טכניקת המשחק מאפשרת לעשות אנליזה לילדים, וגם לילדים צעירים מאוד. באמצעותה הרחיבה קליין את התאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטיות אל הילדות המוקדמת.
- טכניקת האנליזה של ילדים מותאמת לכל גיל: הילדות המוקדמת, תקופת החביון וגיל ההתבגרות.
- הקונפליקט האדיפלי מתחיל מוקדם, ונטיות אדיפליות קיימות כבר בשנת החיים הראשונה.
- הסופר-אגו נוצר מוקדם והוא נוקשה, ושלביו המוקדמים קשורים בנוירוזה הטורדנית.
- לסדיזם ולחרדה תפקיד מרכזי בהתפתחות הילד, ומצבי חרדה מוקדמים מעצבים הן את התפתחות האגו והן את ההתפתחות המינית של הילדה ושל הילד.
- האנליזה של ילדים שופכת אור על שורשיהן של נוירוזות ופסיכוזות הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים.
מה הוא מראה
- 1928
מלאני קליין עיבוד מחדש של אני עליון
נגד תפיסת פרויד, שלפיה העל-אני הוא יורשו של תסביך אדיפוס, מוצאת קליין על-אני מוקדם ונוקשה בשנות החיים הראשונות. הוא נבנה מן האובייקטים המופנמים שהסדיזם של הילד עצמו הופך למפחידים. ״הפסיכואנליזה של ילדים״ (1932) מפרט תפיסה זו בהרחבה.