הארגון הגניטלי האינפנטילי

מאמר קצר מ־1923, שכותרת המשנה שלו היא "תוספת לתאוריה של המיניות", ובו מתקן פרויד קטע מתוך "שלוש מסות על התאוריה של המיניות". שם טען שהמיניות האינפנטילית דומה למיניות הבוגרת בבחירת האובייקט, אך חסרה בה ראשוניות איברי המין, או שהיא מושגת בה רק באופן חלקי. כעת הוא טוען שבשיא ההתפתחות המינית האינפנטילית העניין באיברי המין והפעילות הגניטלית נעשים שליטים, כמעט כמו בבגרות. מה שמייחד את הארגון הגניטלי האינפנטילי הוא שאצל שני המינים נלקח בחשבון רק איבר מין אחד, הזכרי: אין כאן ראשוניות גניטלית אלא ראשוניות של הפאלוס. פרויד מציין שביכולתו לתאר את התהליך רק אצל הבן. הבן מניח שלכל יצור יש איבר כמו שלו, ומכוון אליו את סקרנותו המינית. כשהוא מגלה שלבנות אין איבר כזה, הוא מכחיש תחילה את מה שראה, אחר כך סבור שהאיבר עוד יגדל, ולבסוף מסיק שהוא היה קיים ונלקח, כלומר שאירע סירוס. לדעת פרויד, את תסביך הסירוס אפשר להבין רק מתוך מקורו בשלב ראשוניות הפאלוס, ולשם הוא מייחס חלק נכבד מן הבוז לנשים ומן האימה מפניהן, ומסתמך על פרשנותו של פרנצי לראש המדוזה. הילד מכליל את החסר רק בהדרגה: הוא מייחס פינס לנשים נערצות כמו האם עד שהוא מגיע לתאוריות שלו על הלידה, והנרתיק נותר בלתי מוכר לו. המאמר נחתם במעקב אחר שינויי הקוטביות המינית לאורך ההתפתחות: סובייקט ואובייקט; פעיל וסביל בארגון הסדיסטי־אנאלי; פאלי ומסורס בארגון הגניטלי האינפנטילי; וגברי ונשי רק בהתבגרות.