ספר
התקשרות ואובדן, כרך א: התקשרות
Attachment and Loss, Vol. 1: Attachment
הכרך הראשון בטרילוגיה של ג'ון באולבי מנסח את התשתית התיאורטית של תיאוריית ההתקשרות. נקודת המוצא של באולבי אינה זיכרונותיהם של מטופלים מבוגרים. הוא פותח בתצפית ישירה בפעוטות שהופרדו מאמותיהם, שעוברים לרוב שלבים של מחאה, ייאוש וניתוק, ושואל איזו תיאוריה תסביר את עוצמת הקשר שהפרידה פוגעת בו. מודל האנרגיה הנפשית ופורקן הדחף של פרויד נראה לו בלתי מספק, ובמקומו הוא מציע תיאוריה חלופית של התנהגות אינסטינקטיבית, השאובה מן האתולוגיה, מן הביולוגיה האבולוציונית ומתורת הבקרה. לפיה, התנהגות אינסטינקטיבית מאורגנת במערכות התנהגותיות השואפות למטרה מוגדרת, מופעלות ומושבתות בתנאים מסוימים, ומעוצבות בידי הסביבה שבה התפתח המין. מכאן עולה טענתו המרכזית: קשרו של הילד לאמו אינו תוצר לוואי של ההזנה, כפי שטענו תיאוריות הדחף המשני, אלא פרי פעולתה של מערכת התנהגותית עצמאית, מערכת ההתקשרות, שתפקידה הביולוגי הוא הגנה. בכי, חיוך, אחיזה, התהלכות אחרי האם וקריאה לה משמשים לשמירת קרבה לדמות מועדפת, ובמהלך השנה הראשונה הם מתארגנים סביב דמות זו. במחציתו השנייה של הספר מתוארת התפתחות ההתקשרות בארבעה שלבים: מהתכוונות ואיתות שאינם מבחינים בין דמויות ועד שותפות מתוקנת-מטרה, שבה הילד מביא בחשבון את מטרותיה של האם. באולבי דן בהתמקדות ההתקשרות בדמות עיקרית אחת, בראש היררכיה קטנה של דמויות נוספות, באיזון שבין התקשרות לחקירה המתקיימת מתוך בסיס בטוח, ובהשפעת היענותה של האם, ומסתמך בכך על מחקריה של מרי איינסורת'. כן הוא מציג את מושג המודלים הפנימיים העובדים של העצמי ושל דמות ההתקשרות, שדרכם מעריך הילד את החוויה שלו. בכך מנסח הספר מחדש את התיאוריה הפסיכואנליטית על הקשר הראשון של הילד במושגים של מדעי הביולוגיה וההתנהגות, וסולל את הדרך לכרכים על הפרידה ועל האובדן שבאו אחריו.
רעיונות מרכזיים
- את התיאוריה יש לבנות באופן פרוספקטיבי, מתצפית ישירה בתגובת פעוטות לפרידה מאמן (מחאה, ייאוש, ניתוק), ולא לשחזר אותה מתוך אנליזות של מבוגרים.
- את מודל האנרגיה הנפשית ופורקן הדחף של פרויד ראוי להחליף בתיאוריה של התנהגות אינסטינקטיבית הנשענת על האתולוגיה, על הביולוגיה האבולוציונית ועל תורת הבקרה.
- התנהגות אינסטינקטיבית מאורגנת במערכות התנהגותיות השואפות למטרה מוגדרת, מופעלות ומושבתות בתנאים מסוימים, ומותאמות לסביבת ההסתגלות האבולוציונית של המין.
- קשרו של הילד לאמו אינו נגזר מן ההזנה או מן הסיפוק האוראלי, כפי שגרסו תיאוריות הדחף המשני, אלא הוא תוצר של מערכת התנהגותית עצמאית של התקשרות.
- תפקידה הביולוגי של התנהגות ההתקשרות הוא הגנה, ובראש ובראשונה מפני טורפים בסביבה שבה התפתח האדם.
- בכי, חיוך, מציצה, אחיזה, התהלכות אחרי הדמות וקריאה לה הם תגובות רכיב, המתארגנות במהלך השנה הראשונה סביב שמירת קרבה לדמות מסוימת שהילד מבחין בה.
- ההתקשרות מתפתחת בארבעה שלבים: התכוונות ואיתות ללא הבחנה בין דמויות; איתות המכוונים לדמות מובחנת אחת או יותר; שמירת קרבה לדמות מועדפת באמצעות תנועה ולא רק באמצעות איתות; ומשנתו השלישית בערך, שותפות מתוקנת-מטרה.
- ההתקשרות נוטה להתמקד בדמות עיקרית אחת (מונוטרופיה), אף שיכולה להיווצר גם היררכיה קטנה של דמויות התקשרות משניות.
- התקשרות וחקירה משלימות זו את זו: דמות ההתקשרות משמשת בסיס בטוח שממנו יוצא הילד לחקור את סביבתו, ואליו הוא שב כשהוא מבוהל.
- ההבדלים באיכות ההתקשרות תלויים במידה רבה ברגישותה של האם לאותותיו של התינוק ובהיענותה להם, כפי שמרמזים מחקריה של מרי איינסורת'.
- הילד בונה מודלים פנימיים עובדים של דמות ההתקשרות ושל עצמו, שדרכם הוא מעריך מצבים ומכוון את התנהגות ההתקשרות שלו.
גלריה
עטיפת הספר Attachment and Loss, Volume 1: Attachment מאת ג'ון באולבי, מהדורת כריכה רכה של הוצאת Pimlico, 1997 
עטיפת הספר Attachment and Loss, Volume I: Attachment מאת ג'ון באולבי, במהדורת הכריכה הקשה של הוצאת הוגרת' והמכון לפסיכואנליזה, שראתה אור לראשונה ב־1969 (הספרייה הפסיכואנליטית הבינלאומית, מס' 79)