ספר
תיאוריית שדה גנטית של היווצרות האגו: השלכותיה לפתולוגיה
A Genetic Field Theory of Ego Formation: Its Implications for Pathology
הרצאתו של שפיץ בסדרת הרצאות יום השנה לפרויד של המכון הפסיכואנליטי של ניו יורק, שראתה אור ב-1959, מציעה מודל להיווצרות האגו בשנתיים הראשונות לחיים. מן האמבריולוגיה הניסויית הוא שואל את מושג המארגן, מרכז המכוון את התפתחות הרקמות שסביבו. לטענתו, ההתפתחות הנפשית מתנהלת באופן דומה: בנקודות צומת מסוימות מתכנסים קווי הבשלה וקווי התפתחות, שהתקדמו עד אז בנפרד, ומשתלבים לרמת ארגון נפשי חדשה ומורכבת יותר. כל אחד ממארגני הנפש האלה מתבשר בסימן התנהגותי גלוי: תגובת החיוך לפנים אנושיות בסביבות החודש השלישי, חרדת הזר בסביבות החודש השמיני, ותנועת הראש והמילה 'לא' בשנה השנייה. שפיץ טוען שלכל מארגן יש זמנו. כשמארגן אינו מתבסס במועדו, ההתפתחות נמשכת בכל זאת, אך היא נבנית על בסיס פגום, והסטייה נישאת אל השלבים הבאים. בסיום ההרצאה הוא מפרט מה משמעותו של מודל התפתחותי זה להבנת הפסיכופתולוגיה.
רעיונות מרכזיים
- את היווצרות האגו אפשר לתאר באמצעות מושג המארגן מן האמבריולוגיה: בנקודות צומת ההתפתחות מתארגנת מחדש ברמות של מורכבות גוברת.
- הבשלה, התגלותן של פונקציות מולדות, והתפתחות, הופעתן של פונקציות מתוך חילופין עם הסביבה, הן קווים נפרדים המתכנסים זה אל זה בכל מארגן.
- לכל מארגן סימן גלוי: תגובת החיוך מבשרת את הראשון, חרדת החודש השמיני את השני, ותנועת הראש והמילה 'לא' את השלישי.
- לכל מארגן תקופה קריטית משלו; אם אינו מתבסס בזמנו, ההתפתחות שאחריו נשענת על בסיס פגום.
- כשל בהתבססותו של מארגן הוא מקור להפרעה התפתחותית, ובכך ההשלכה של התיאוריה על הפתולוגיה.
מה הוא מראה
- 1959
רנה שפיץ הצגת מארגני הנפש
שפיץ פרש את עקרון המארגנים שלו בתאוריית שדה גנטית של היווצרות האני (1959), ובנה סביבו את שנת החיים הראשונה.