על התיאוריה של חרדה ואשמה

מאמרה של מלאני קליין מ־1948 בכתב העת International Journal of Psycho-Analysis על מקורות החרדה והאשמה. קליין מעגנת את החרדה ביצר המוות הפועל בתוך האורגניזם, שהאני חווה כפחד מכליה. היא מבחינה בין שני סוגים: חרדה רדיפתית, שהיא פחד לעצמי, וחרדה דפרסיבית ואשמה, שהן פחד לאובייקט האהוב. את שתיהן היא מוצאת כבר בחודשי החיים הראשונים, ומעמידה את תפיסתה מול תורת החרדה המאוחרת של פרויד. המאמר נדפס שוב בשם "On the Theory of Anxiety and Guilt" בקובץ Developments in Psycho-Analysis (1952).