אישיות
הרולד סרלס
פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי אמריקאי, שעבד חמש עשרה שנה בצ'סטנאט לוד', בית חולים פסיכיאטרי פרטי במרילנד, בטיפול במטופלים סכיזופרנים בפסיכותרפיה אינטנסיבית. מאמריו, שקובצו ב"מאמרים נבחרים על סכיזופרניה ונושאים קשורים" (1965) וב"העברה נגדית ונושאים קשורים" (1979), ידועים בשימוש הגלוי שלהם ברגשותיו של האנליטיקאי עצמו, ובהם אהבה, שנאה ובלבול, כמידע על המטופל. הוא כתב גם על יחסו של האדם לסביבה הלא-אנושית ועל מטופלים גבוליים.
- לידה
- 1918
- פטירה
- 2015
- ידוע בזכות
- השפיע על
- תומאס ה. אוגדן
הצגת
- המאמץ לשגע את האחר 1959 מאמרו של סרלס משנת 1959 ב-British Journal of Medical Psychology, שנדפס שוב במאמריו המקובצים (1965). הוא רואה במאמץ לערער את אמונתו של אדם אחר ברגשותיו ובתפיסותיו שלו גורם הן בהתהוות הסכיזופרניה והן בפסיכותרפיה שלה.
- הסביבה הלא-אנושית 1960 ספרו הראשון של סרלס, "הסביבה הלא-אנושית" (1960), טען שזיקתו של אדם לבעלי חיים, לנוף ולחפצים היא חלק יסודי ואמביוולנטי של החיים הנפשיים, הן בהתפתחות התקינה והן בסכיזופרניה.
- המטופל כמטפל של האנליטיקאי 1975 התזה הוצגה במאמר משנת 1975 "המטופל כמטפל של האנליטיקאי שלו", שנדפס שוב ב"העברה נגדית ונושאים קשורים" (1979). לפיה שאיפה פסיכותרפויטית מולדת, המכוונת תחילה אל ההורים, היא מן השאיפות האנושיות החזקות ביותר, והמטופל מבקש לרפא את האנליטיקאי.
עיבוד מחדש של
- תסביך אדיפוס 1959 ב"אהבה אדיפלית בהעברה הנגדית" (1959) תיאר סרלס את רגשותיו הרומנטיים והארוטיים כלפי מטופלים בדרכם להחלמה, וטען שתגובות כאלה, כשהאנליטיקאי חש אותן ומכיל אותן, מסייעות לאנליזה של תסביך אדיפוס להצליח. אוגדן קורא בכך תפיסה מחודשת של מה שאנליזה זו דורשת.
בהשפעת
- פרידה פרום-רייכמן סרלס הצטרף לצ'סטנאט לוד' ב-1949, שבה עסקה אז פרידה פרום-רייכמן בפסיכותרפיה אינטנסיבית עם מטופלים פסיכוטיים. שם עיצבה היא את הבנתו את הפסיכוזה.
- דונלד ויניקוט סרלס ציטט תכופות את וויניקוט, מן האנליטיקאים הבריטיים שחש קרבה אליהם, ושב שוב ושוב אל התופעות המעבריות של וויניקוט. יאנג מוסיף שוויניקוט העריץ את סרלס, כתב אליו והזמין אותו לאנגליה. ההשפעה היא של קירבה ושל ציטוט; קשר הכשרה ישיר אינו מתועד.