מושג
פסיכוזה סימביוטית
צורה של פסיכוזה בילדות שמאהלר הבחינה ב-1952 מן האוטיזם הינקותי המוקדם. בעוד שהילד האוטיסטי נראה כמי שמעולם לא קלט את האם כנוכחות חיה, הילד הסימביוטי נאחז במחשבת שווא של התמזגות עמה; ההתמוטטות מופיעה לרוב בין השנה השנייה לרביעית, כשהגדילה מעמידה את הילד מול הנפרדות, ומביאה איתה בהלה, אובדן של כישורים שכבר נרכשו וטשטוש של גבולות העצמי. מאהלר ראתה בה קיבעון בשלב הסימביוטי או נסיגה אליו, ובגן טיפולי שייסדה עם מנואל פורר טיפלה בילדים אלה יחד עם אימותיהם.
התפתחות
1952
הוצג בידי מרגרט מאהלר
במאמרה מ-1952 על פסיכוזה בילדות הבחינה מאהלר בין הפסיכוזות הסימביוטיות של הילדות המוקדמת לבין הפסיכוזות האוטיסטיות. לימים ביססה את ההבחנה בשלבים התקינים, האוטיסטי והסימביוטי.
מתוך על פסיכוזה בילדות וסכיזופרניה: פסיכוזות ינקותיות אוטיסטיות וסימביוטיות (1952)
1968
פותח בידי מנואל פורר
פורר שיתף פעולה עם מאהלר במחקר מ-1968 על פסיכוזה ילדותית, שצמח מעבודתם המשותפת עם ילדים פסיכוטיים ואימהותיהם.
מתוך על הסימביוזה האנושית ותהפוכות האינדיבידואציה, כרך 1: פסיכוזה ינקותית (1968)
קשרים
- 1952 הוצג בידי מרגרט מאהלר
במאמרה מ-1952 על פסיכוזה בילדות הבחינה מאהלר בין הפסיכוזות הסימביוטיות של הילדות המוקדמת לבין הפסיכוזות האוטיסטיות. לימים ביססה את ההבחנה בשלבים התקינים, האוטיסטי והסימביוטי.
- 1968 פותח בידי מנואל פורר
פורר שיתף פעולה עם מאהלר במחקר מ-1968 על פסיכוזה ילדותית, שצמח מעבודתם המשותפת עם ילדים פסיכוטיים ואימהותיהם.
- נגזר מתוך השלב הסימביוטי
מאהלר הסבירה את הפסיכוזה הסימביוטית כקיבעון בשלב הסימביוטי או נסיגה אליו, כאשר הילד אינו מצליח לבדל עצמי נפרד מן האם.
חיבורים
- 1968
על הסימביוזה האנושית ותהפוכות האינדיבידואציה, כרך 1: פסיכוזה ינקותית
המונוגרפיה של מרגרט מאהלר, שנכתבה בשיתוף עם מנואל פורר ויצאה לאור ב-1968 ככרך הראשון מתוך שניים שתוכננו, מאגדת את עבודתה עם ילדים פסיכוטיים לתאוריה אחת של ההתפתחות המוקדמת ושל כשליה. הספר פותח בהצגת המושגים סימביוזה וספרציה-אינדיבידואציה: התינוק עובר משלב מוקדם, חסר אובייקט, של אוטיזם נורמלי אל אחדות דואלית סימביוטית עם האם, ומתוכה מתגבש בהדרגה עצמי נפרד. על בסיס זה מוצגת תאוריית הסימביוזה של הפסיכוזה הינקותית, הרואה בפסיכוזות של הילדות המוקדמת סטייה ממסלול זה, ומבחינה בין צורות אוטיסטיות לצורות סימביוטיות. הפרקים הבאים עוסקים באבחנה, בחומר קליני ובדפוסים חוזרים של יחסי אם–ילד, ומתארים את הטיפול שפיתחו מאהלר ופורר בניו יורק, שבו האם נוכחת בפגישות הילד. הספר נעזר גם במחקר התפתחותי שאינו פסיכואנליטי, כמו זה של פיאז'ה ושל ורנר, נחתם בסיכום התאוריה, וכולל ביבליוגרפיה של יותר מארבע מאות פריטים.