מושג
אני עליון
במודל המבני של פרויד, הערכאה השופטת ומצנזרת את האני: המצפון, התצפית העצמית והצבת האידיאלים. פרויד הציג אותו ב"האני והסתמי" (1923) כיורש של תסביך אדיפוס, הנוצר כאשר הילד מוותר על הוריו כאובייקטים ומזדהה עם סמכותם. חלק ניכר ממנו לא-מודע, וחומרתו ניזונה מתוקפנות שהופנתה בחזרה נגד העצמי, שהאני חווה כרגש אשמה. מלני קליין הקדימה את ראשיתו לשנת החיים הראשונה.
להמשך קריאה- מושג־על
- המודל המבני
- מושגי־משנה
- רגש אשמה לא-מודע
- הוצג בידי
- זיגמונד פרויד
- חיבורים מרכזיים
- 5
הוצג בידי
- זיגמונד פרויד 1923 "האני והסתמי" מציג את האני העליון (Über-Ich), תחילה כשם נוסף לאידיאל האני, וגוזר אותו מן ההזדהויות עם ההורים המביאות את תסביך אדיפוס לקצו, וכך הופך אותו ליורשו של התסביך.
נגזר מתוך
- תסביך אדיפוס 1923 פרויד קורא לאני העליון יורשו של תסביך אדיפוס: כאשר מוותרים על התסביך, הסמכות ההורית מופנמת אל תוך האני ומעצבת את גרעינו, נוטלת את חומרתו של האב ומנצחת את איסור גילוי העריות שלו.
- אידיאל האני 1923 האני העליון צומח מתוך אידיאל האני ורשות ההתבוננות העצמית שפרויד תיאר ב-1914; ב-1923 הוא משתמש בשני השמות לסירוגין, ורק מאוחר יותר, ב"הרצאות מבוא חדשות", הוא רואה באידיאל האני פונקציה אחת של האני העליון.
עובד מחדש בידי
- מלאני קליין 1928 נגד תפיסת פרויד, שלפיה העל-אני הוא יורשו של תסביך אדיפוס, מוצאת קליין על-אני מוקדם ונוקשה בשנות החיים הראשונות. הוא נבנה מן האובייקטים המופנמים שהסדיזם של הילד עצמו הופך למפחידים. ״הפסיכואנליזה של ילדים״ (1932) מפרט תפיסה זו בהרחבה.