מושג
התנגדות
כל מה שחוסם את הגישה לחומר הלא-מודע או את התקדמות הטיפול.
- הוצג בידי
- זיגמונד פרויד
- חיבורים מרכזיים
- 5
נגזר מתוך
- הגנה 1895 פרויד מזהה את ההתנגדות שבה נתקלים בטיפול עם אותו כוח של האגו שדחה תחילה את הרעיון שאינו מתיישב עמו: ההתנגדות היא ההגנה כפי שהיא מתגלה בעבודת ההיזכרות.
הוצג בידי
- זיגמונד פרויד 1895 בפרק על הפסיכותרפיה של ההיסטריה מסיק פרויד מן המאמץ שעלה לו לדחוק במטופלים להיזכר, שעבודתו נדרשת להתגבר על כוח נפשי במטופל המתנגד להפיכתם של הרעיונות הפתוגניים למודעים, ומכנה אותו התנגדות.
פותח בידי
- זיגמונד פרויד 1912 פרויד הופך את ההתנגדות לגורם קבוע בטיפול, הנוכח בכל אסוציאציה כפשרה עם הכוחות החותרים להחלמה, ומראה כיצד ההעברה מגויסת לשירותה: ההעברה אל הרופא משרתת את ההתנגדות כשהיא שלילית, או חיובית אך עשויה מדחפים ארוטיים מודחקים.
- זיגמונד פרויד 1926 במסגרת המודל המבני קושר פרויד את ההתנגדות לאנטי-קתקסיס (הבלימה הנגדית) של האני, ומבחין בחמישה סוגים משלושה מקורות: התנגדות ההדחקה, התנגדות ההעברה והרווח שבמחלה – מן האני; התנגדות הסתמי, המחייבת עיבוד; והתנגדות האני העליון, הנובעת מן הצורך בעונש.