תצפית משתתפת

עקרונו של הארי סטאק סאליבן שלפיו הפסיכיאטר אינו יכול לחקור מטופל מבחוץ, משום שנתוני הפסיכיאטריה נוצרים רק במצב בין-אישי שהוא עצמו חלק ממנו. לכן האנליטיקאי צופה תוך כדי השתתפות, ושם לב לאופן שבו התנהגותו שלו מעצבת את מה שהמטופל אומר ועושה; הרעיון נעשה לאבן יסוד של הפסיכואנליזה הבין-אישית ולאחר מכן של הפסיכואנליזה ההתייחסותית.