אינטרסובייקטיביות

התפיסה שלפיה החיים הנפשיים מתעצבים בין סובייקטים, ולא רק בתוך נפש יחידה. המונח לקוח מן הפנומנולוגיה ונכנס לפסיכואנליזה משלהי שנות השבעים ובשנות השמונים בשתי דרכים עיקריות. תאוריית המערכות האינטרסובייקטיביות של רוברט סטולורו וג'ורג' אטווד רואה בכל תופעה קלינית תוצר של המפגש בין העולמות הסובייקטיביים של המטופל והמטפל. ג'סיקה בנג'מין, בהשענה על הגל ועל מחקר התינוקות, משתמשת בו להישג התפתחותי: היכולת להכיר בזולת כמרכז חוויה נפרד ושווה ערך לעצמי, ולא כאובייקט של צרכיו או של הפנטזיות שלו. לדבריה הממד האינטרסובייקטיבי משלים את העולם התוך-נפשי של האובייקטים הפנימיים ואינו בא במקומו.