מושג
הזדהות
התהליך שבו סובייקט מאמץ תכונה, עמדה או את מכלולו של אדם אחר ומשתנה על פי דגם זה. ב"פסיכולוגיה של המונים וניתוח האני" (1921) כינה אותה פרויד הביטוי המוקדם ביותר של קשר רגשי לאחר, ותיאר כיצד היא עשויה לבוא במקומו של אובייקט שאבד או ננטש, כמו במלנכוליה. ב"האני והסתמי" (1923) עשה את ההזדהויות עם אובייקטים נטושים, ובמיוחד עם ההורים בסוף תסביך אדיפוס, לחומר שממנו נבנים אופיו של האני והאני העליון.
- הוצג בידי
- זיגמונד פרויד
- חיבורים מרכזיים
- 4
הוצג בידי
- זיגמונד פרויד 1900 פרויד נתן להזדהות משמעות פסיכואנליטית לראשונה ב"פשר החלומות", שבו ההזדהות ההיסטרית, העמדת עצמך במקומו של אחר על סמך יסוד לא-מודע משותף, מסבירה חלום של מטופלת ואת התפשטות הסימפטומים בין מטופלות.
פותח בידי
- זיגמונד פרויד 1921 לאחר שתיאר את ההזדהות הנרקיסיסטית עם האובייקט האבוד במלנכוליה (1917), פרויד מקדיש פרק ב"פסיכולוגיה של ההמונים ואנליזה של האני" להזדהות כקשר הרגשי המוקדם ביותר לאדם אחר, ומבחין בשלוש צורות שלה; ב-1923 הוא קובע שאופיו של האני הוא משקע של השקעות אובייקט שננטשו.