מושג
תיאוריית הפיתוי המוכלל
ניסוחה מחדש של תיאוריית הפיתוי של פרויד בידי לפלאנש, כהסבר לאופן שבו נוצרת כל נפש אנושית, ולא רק הנפש הנוירוטית. בטיפול היומיומי בתינוק מעביר אליו המבוגר מסרים הנגועים במיניות הלא-מודעת של המבוגר עצמו. התינוק מנסה לתרגם אותם, ומה שמתנגד לתרגום מודחק והופך ללא-מודע ולמקור הדחף. כך עובר הפיתוי ממקרה פתולוגי למצב המכונן של האדם, והאחר קודם לסובייקט בהיווצרותו.
- מושגי־משנה
- מסר חידתי
- הוצג בידי
- ז'אן לפלאנש
- חיבורים מרכזיים
- 2
- קשור ל
- תיאוריית הפיתוי
הוצג בידי
- ז'אן לפלאנש 1987 ״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987) מסכם את סמינריוני Problématiques ומציג לראשונה באופן שיטתי את תיאוריית הפיתוי המוכלל. היא נשארה לב כל כתיבתו המאוחרת של לפלאנש, שקובצה ב״המהפכה הקופרניקאית שלא הושלמה״ (1992) וב־״Sexual״ (2007).
נגזר מתוך
- תיאוריית הפיתוי 1987 התיאוריה המוכללת צומחת מתוך תיאוריית הפיתוי של פרויד משנות ה־90 של המאה ה־19. הגרסה של פרויד הסבירה פתולוגיה מסוימת בטראומה מינית ממשית; הגרסה של לפלאנש הופכת את מסרי המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, לתנאי כללי של התפתחות הילד.