מושג
זהות האני
בתיאוריה של אריקסון, התחושה, המתגבשת בגיל ההתבגרות, שאדם נשאר אותו אדם לאורך הזמן ושאחרים מכירים בו ככזה. היא מאחדת לכלל קוהרנטי את ההזדהויות של הילדות, את יכולותיו של האדם ואת התפקידים שהחברה מציעה לו; אריקסון ראה בה הישג של פעולת הסינתזה של האגו ולא דבר נתון מראש, וסבר שהיא נותרת פתוחה לשינוי לאורך מעגל החיים.
- מושגי־משנה
- מורטוריום פסיכו-חברתי
- הוצג בידי
- אריק אריקסון
- חיבורים מרכזיים
- 3
- קשור ל
- פיזור זהות
הוצג בידי
- אריק אריקסון 1946 אריקסון השתמש לראשונה במונח זהות האני במאמר "התפתחות האגו ושינוי היסטורי" (1946), והקדיש לו את דיונו המוקדם המלא ביותר במאמר "בעיית זהות האני" (1956); שניהם נדפסו שוב בקובץ זהות ומעגל החיים, והספר זהות: נעורים ומשבר (1968) הוא סיכום עמדתו.
כנגדו ניצב
- פיזור זהות בתכנית של אריקסון דיפוזיית הזהות היא הקוטב השלילי של משבר גיל הנעורים, שתוצאתו החיובית היא זהות האני.