מושג
דיסוציאציה
חלוקה של החיים הנפשיים שבה קבוצה של רעיונות, זיכרונות או תפקודים מתנהלת בנפרד מעיקר התודעה ומנותקת מקשר אסוציאטיבי עמה. הפסיכיאטריה הצרפתית תיארה את צורותיה הקיצוניות כ"תודעה כפולה" (double conscience), ופייר ז'אנה ייחס אותה לחולשה מולדת של הסינתזה הנפשית. ב-1893 אימצו ברויאר ופרויד את המושג כפיצול התודעה הקיים, לפחות בצורה ראשונית, בכל היסטריה, וברויאר הסביר אותו באמצעות מצבים היפנואידיים. פרויד בא במהרה להסביר את הפיצול באופן דינמי, כתוצאה של קונפליקט בין כוחות נפשיים שההדחקה מקיימת, והמונח נסוג בפסיכואנליזה עד שאנליטיקאים בין-אישיים והתייחסותיים וחוקרי הטראומה שבו אליו במאה העשרים.
- חיבורים מרכזיים
- 2
- קשור ל
- מצב היפנואידי
הוליד את
- מצב היפנואידי 1893 המצב ההיפנואידי הוצע כדי להסביר את פיצול התודעה שהפסיכיאטריה הצרפתית תיארה כ"תודעה כפולה" (double conscience). "ההודעה המוקדמת" טוענת שפיצול זה קיים בצורה ראשונית בכל היסטריה, מציינת שהמחברים מסכימים בכך עם בינה ועם שני הז'אנה, ומצרפת את הנטייה לדיסוציאציה למצבים החריגים שהיא מכנה היפנואידיים. בפרק התיאורטי שלו רואה ברויאר את עיקר חשיבותם של המצבים ההיפנואידיים בכוחם לחולל את פיצול הנפש.
פותח בידי
- יוזף ברויאר 1895 בפרק התיאורטי שכתב ב"מחקרים בהיסטריה" מקבל ברויאר, בעקבות החוקרים הצרפתים, שישנו פיצול של הפעילות הנפשית, ומקדיש פרק לרעיונות לא-מודעים ולפיצול הנפש. הוא מעדיף לדבר על פיצול הנפש ולא על פיצול התודעה, ורואה במצבים ההיפנואידיים את תנאו העיקרי בהיסטריות הגדולות.
עובד מחדש בידי
- זיגמונד פרויד 1910 בהרצאותיו באוניברסיטת קלארק מעמיד פרויד את הסברו של ז'אנה לדיסוציאציה ההיסטרית, כשל מולד ללכד את התהליכים הנפשיים לכל אחדות, מול הסברו שלו: הפיצול אינו חסר בסינתזה אלא תוצאה של מאבק פעיל בין שתי קבוצות נפשיות, שההדחקה מקיימת ושבטיפול הוא מתגלה כהתנגדות.