מושג
הרס כגורם התהוות
התזה של סבינה שפילריין, שהוצגה ב-1912, שלפיה דחף הרבייה, הדחף המיני, מורכב משני רכיבים מנוגדים: רכיב הרסני ורכיב של התהוות. מאחר שהרבייה מחייבת את התפרקות היחיד, מעבר מן ה״אני״ אל ה״אנחנו״, הדחף לשימור המין פועל נגד דחף שימור העצמי, ובכך מתבארים החרדה והגועל הנלווים למיניות; חיים חדשים מתהווים רק מתוך הרס הישן. ב-1920 הכיר פרויד ברעיון כמי שהקדים חלק מתאוריית דחף המוות שלו.
- הוצג בידי
- סבינה שפילריין
- חיבורים מרכזיים
- 2
- קשור ל
- דחף המוות
הוצג בידי
- סבינה שפילריין 1912 שפילריין הציגה את התזה במאמרה ״הרס כגורם התהוות״ (1912), ומסקנתה הייתה שדחף הרבייה מורכב, גם מבחינה פסיכולוגית, משני רכיבים מנוגדים, ושההתהוות היא תוצאה של ההרס.
התפצל אל
- דחף המוות 1920 פרויד הכיר בכך ששפילריין הקדימה חלק מן הספקולציה שלו, אך בעוד שהיא מיקמה את ההרס בתוך דחף הרבייה, כאחד משני רכיביו המנוגדים, הוא הפריד את דחפי המוות מדחפי החיים, או הדחפים המיניים, והעמיד אותם כנגדם.