אומנות זו של הפסיכואנליזה: לחלום חלומות שלא נחלמו וזעקות שנקטעו

קובץ מסות שראה אור ב־2005 בסדרה New Library of Psychoanalysis של הוצאת ראוטלדג׳. תומאס אוגדן שואל מדוע החלימה היא הפעילות הפסיכואנליטית החשובה ביותר של הנפש, ומציע דרך חדשה להמשיג את מקומה של החלימה בנפש האדם. בהישען על פרויד, קליין, ויניקוט וביון הוא בוחן את הרעיון שהפסיכופתולוגיה היא ביטוי לקריסת יכולתו של אדם לחלום את חווייתו, וחוקר כיצד האנליטיקאי משתתף מבחינה נפשית בחלימתו של המטופל. תיאורים קליניים משולבים לאורך כל הספר, המבקש להעביר לא רק מערך של טכניקות אלא דרך אנושית להיות עם מטופלים. בין פרקיו מסת הכותרת על חלימת חלומות שלא נחלמו ועל זעקות שנקטעו, קריאה חדשה בראשיתה של תאוריית יחסי האובייקט, "על אי־היכולת לחלום", "מה נכון, ורעיון של מי זה היה?", קריאה בביון, "על החזקה והכלה, הוויה וחלימה" ומסה על הכתיבה הפסיכואנליטית.