גרף המושגים, האישים והחיבורים

משרטטים את הגרף…

פסיכופדיה
מקרא

צמתים

קשרים

במנוחה כל קשר הוא קו אפור דק. צבעו מופיע כשמצביעים עליו ובמיקוד.

ספר

סכיזופרניה כתהליך אנושי

Schizophrenia as a Human Process

הארי סטאק סאליבן · 1962

"סכיזופרניה כתהליך אנושי" הוא קובץ שראה אור לאחר מותו של הארי סטאק סאליבן, ובו מאמריו על סכיזופרניה, שרובם נכתבו בין 1924 לתחילת שנות השלושים מתוך מחקרו הקליני בבית החולים שפרד ואנוך פראט בטאוסון שבמרילנד, שבו עבד בין 1922 ל-1930, ומ-1925 כמנהל המחקר הקליני. עד אז הייתה עבודה זו מפוזרת בכתבי עת שונים; הלן סוויק פרי כינסה את המאמרים לראשונה, הוסיפה מבוא ופרקי פרשנות הממקמים כל אחד מהם בהתפתחות מחשבתו, והספר יצא לאור בהוצאת W. W. Norton ב-1962. בין המאמרים: "סכיזופרניה: מאפייניה השמרניים והממאירים" (1924), "הופעתה של הסכיזופרניה" (1927), "קריטריונים ראשוניים לממאירות בסכיזופרניה", "מחקר בסכיזופרניה", "מחקר סוציו-פסיכיאטרי" ו"הטיפול הפסיכואנליטי המותאם בסכיזופרניה" (1931). בניגוד לתפיסה הקרפליניאנית של הדמנציה פרקוקס כהידרדרות אורגנית קבועה מראש, סאליבן רואה בסכיזופרניה דרך אנושית להתמודד עם משבר בחיים: גם החשיבה והסמלים המוזרים ביותר של המטופל אינם חורגים מן התחום האנושי, ואפשר להבינם בהינתן קשר מספיק. המחלה פורצת לרוב בפאניקה, לאחר קריסה של ההערכה העצמית מול חוויות שהאדם אינו מסוגל לשלב, לעתים קרובות בתחום ההסתגלות המינית והיחסים עם בני גילו. סימניה הרגרסיביים המוקדמים הם שמרניים – ניסיונות לארגן מחדש את החוויה באמצעות דפוסי חשיבה קדומים יותר – ואילו סימניה הממאירים מעידים על פנייה לדיסוציאציה מתמשכת ולהידרדרות; יש מטופלים שיוצאים מן האפיזודה מסוגלים יותר משהיו לפניה. התוצאה תלויה במידה רבה בסביבה האנושית: המאמרים מתארים את המחלקה המיוחדת לחולים גברים צעירים שסאליבן הקים בנפרד מן השגרה של בית החולים, ובה אנשי צוות שבחר בעצמו, וכן פסיכותרפיה המותאמת מן הפסיכואנליזה, שמפחיתה חרדה ובונה קשר במקום להסתמך על אסוציאציות חופשיות. הקובץ מתעד את שורשיה הקליניים של הפסיכיאטריה הבין-אישית של סאליבן.

רעיונות מרכזיים

  • סכיזופרניה היא תהליך אנושי – דרך משובשת אך מובנת לעבור משבר בחיים – ולא הידרדרות אורגנית קבועה מראש, כפי שגרס מושג הדמנציה פרקוקס של קרפלין.
  • מחשבתו וסמליו של המטופל, משובשים ככל שיהיו, אינם חורגים לגמרי מן החוויה האנושית, ולכן אפשר להבינם באמצעות קשר קרוב ומתמשך.
  • הסימנים הרגרסיביים המוקדמים של המחלה הם שמרניים: חזרה לדפוסי חשיבה קדומים יותר במאמץ לשלב מחדש חוויה שלא הצליחה להתארגן. הסימנים הממאירים מעידים על פנייה לדיסוציאציה מתמשכת ולהידרדרות.
  • המחלה יכולה להיות ניסיון לפתור בעיה בחיים: אפיזודה חריפה עשויה להסתיים בארגון מחדש, ויש מטופלים שיוצאים ממנה מסוגלים יותר משהיו קודם.
  • פריצת המחלה מסומנת בפאניקה הבאה בעקבות קריסה של ההערכה העצמית ותחושת הביטחון, בדרך כלל מול חוויות שהאדם אינו מצליח לשלב, לעתים קרובות בתחום ההסתגלות המינית והיחסים עם בני הגיל.
  • מהלך המחלה תלוי בסביבה האנושית: המחלקה המיוחדת שהקים סאליבן לחולים גברים צעירים, שפעלה בנפרד משגרת בית החולים עם אנשי צוות שבחר בעצמו, הפכה את היחסים בין המטופלים לצוות לכלי טיפולי בפני עצמם.
  • יש להתאים את הפסיכואנליזה למטופלים סכיזופרנים: אסוציאציה חופשית אינה מתאימה להם בדרך כלל, והפסיכיאטר פועל קודם כל להפחתת החרדה ולבניית קשר שבתוכו אפשר לעבד את החוויה הפסיכוטית במילים.
  • הסכיזופרניה היא גם שאלה למחקר החברתי ולהיגיינה הנפשית: חקירתה מחייבת תשומת לב לתנאים החברתיים והתרבותיים של ההתפתחות, ומצביעה על אפשרות של מניעה.
  • בקריאה לצד פרקי הפרשנות של פרי, המאמרים מראים כיצד הפסיכיאטריה הבין-אישית של סאליבן – עם מושגי ההערכה העצמית, החרדה, הדיסוציאציה והתצפית המשתתפת – מתגבשת מתוך העבודה הקלינית עם מטופלים פסיכוטיים.

באנגלית

Esc

↑ ↓ למעבר · Enter לפתיחה · Esc לסגירה