לקרוא את הרולד סרלס

באמצעות קריאה צמודה בשניים ממאמריו של הרולד סרלס, אוגדן בוחן מה סרלס חושב, כיצד הוא חושב וכיצד הוא עובד עם מטופלים. הוא מוצא אצל סרלס היענות רגשית להעברה-העברה נגדית שבה הקליטה והחשיבה המודעות והלא-מודעות נמשכות זו בזו ללא תפר, ותיאורים קליניים כנים ללא פשרות שמהם נדמה כי תיאוריה חדשה צומחת כמעט מאליה, כמו בחשיבה המחודשת של סרלס על מה שכרוך באנליזה מוצלחת של תסביך אדיפוס. אוגדן מכנה את אופן החשיבה והפירוש האופייני לסרלס 'הפיכת החוויה מבפנים החוצה': המרת ההקשר הרגשי הסמוי וחסר השם של החוויה לתוכן מילולי שאפשר לחשוב ולומר. בחלק האחרון הוא מצביע על השלמה הדדית בלתי צפויה בין סרלס לביון: סרלס מעניק צורה קלינית וחיות לרעיונותיו המופשטים לעתים קרובות של ביון, ובהם המכיל-מוכל, הצורך האנושי באמת והיחס בין המודע ללא-מודע, ואילו ביון מספק מסגרת תיאורטית רחבה יותר לעבודתו הקלינית של סרלס.