הפסיכיאטר של אמריקה: חייו של הארי סטאק סאליבן

"הפסיכיאטר של אמריקה" היא הביוגרפיה המקובלת של הארי סטאק סאליבן (1892–1949), שראתה אור ב-1982 בהוצאת Belknap של אוניברסיטת הרווארד. המחברת, הלן סוויק פרי, עבדה לצדו של סאליבן בשנותיו האחרונות ולאחר מותו ערכה את הספרים שהורכבו מהרצאותיו ומכתבי היד שלו, ולכן משתלבים בספר היכרות אישית עם מחקר ארוך במקורות. פרי מספרת את החיים ברוח הפסיכיאטריה הבין-אישית של סאליבן עצמו: אדם שעוצב בידי יחסיו עם אחרים ובידי מקום וזמן אמריקניים מסוימים. היא פותחת במשפחותיהם האיריות-קתוליות של הוריו ובילדותו בחווה ליד סמירנה שבמחוז שנאנגו שבמדינת ניו יורק, שם גדל מבודד בין שכנים פרוטסטנטים עם אם שלא העניקה לו חום רב; בתקופה זו היא מאתרת את ידידותו עם נער מבוגר ממנו, קלרנס בלינג'ר, הקשורה לתיאור המאוחר שלו של החבר הקרוב (chum) בטרום-ההתבגרות. הספר עוסק בהשעייתו מקורנל ובשנים שאחריה, באפיזודה הסכיזופרנית שכנראה עבר בצעירותו (פרי מסיקה שככל הנראה אושפז בבלוויו, אף שלא נמצא תיעוד רפואי), בהכשרתו הרפואית הדלה, בשנותיו לצד ויליאם אלנסון ווייט בבית החולים סנט אליזבת'ס ובמחקר הסכיזופרניה שלו בבית החולים שפרד ואנוך פראט, באנליזה שעבר אצל קלרה תומפסון, ובשיתוף הפעולה עם אדוארד ספיר, רות בנדיקט, הרולד לאסוול ואחרים בניסיון לחבר בין הפסיכיאטריה למדעי החברה. הפרקים המאוחרים מתארים את המוסדות שהקים בוושינגטון – הקרן הפסיכיאטרית על שם ויליאם אלנסון ווייט, בית הספר לפסיכיאטריה של וושינגטון וכתב העת Psychiatry – ואת פעילותו הציבורית, מן המיון הפסיכיאטרי של מגויסים לשירות הצבאי ועד המאמצים במלחמה ואחריה למען בריאות הנפש וההבנה הבינלאומית, עד מותו בפריז ב-1949. פרי מגוננת על דמותו אך אינה מסתירה את מה שראו בו מבקריו: חובות, פזרנות, מניפולציה ומוניטין של אופורטוניסט; על חיי הבית הממושכים שלו עם ג'יימס אינסקו היא כותבת באיפוק. היא מצביעה בגלוי על הפערים בתיעוד וממלאת חלק מהם בהשערות. המבקרים שבחו את עומק המחקר ואת התמונה שהספר מציג של הדרכים שבהן השפיע סאליבן על הפסיכיאטריה, הפסיכואנליזה, מדעי החברה והמדיניות הציבורית, ויש שמצאו בו עודף ספקולציה, או סברו שהוא משכנע יותר בתיאור הקריירה המקצועית מאשר בדיוקנו של האדם עצמו.