על החזקה והכלה, הוויה וחלימה

אוגדן מציין כי ההחזקה של ויניקוט והמכיל-מוכל של ביון, אף שהם מן התרומות החשובות ביותר של כל אחד מהם, מובנים לעתים קרובות שלא כהלכה ומתערבבים זה בזה. הוא מציג את מה שהוא רואה כמאפייניו המהותיים של כל מושג וממחיש כיצד הוא משתמש בהם בעבודה הקלינית. ההחזקה, לפי קריאתו, היא מושג אונטולוגי, העוסק בראש ובראשונה בהוויה וביחסה לזמן: בתחילה האם שומרת על רציפות ההוויה של התינוק, בין השאר בכך שהיא מגוננת עליו מפני האיכות ה'לא-אני' של הזמן, ועם התבגרותו התינוק מפנים בהדרגה את ההחזקה הזאת של רציפותו לאורך הזמן ולאורך שינויים רגשיים. המכיל-מוכל, לעומת זאת, עוסק בעיבוד, או ב'חלימה', של מחשבות הנובעות מחוויה רגשית חיה: הוא מתאר את יחסי הגומלין בין מחשבות, רובן לא מודעות (המוכל), לבין היכולת לחלום ולחשוב אותן (המכיל).