סובייקטים דומים, אובייקטי אהבה: מסות על הכרה והבדל מיני

ספרה השני של ג'סיקה בנג'מין, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת ייל ב-1995, מקבץ שש מסות המפתחות תאוריה פסיכואנליטית של אינטרסובייקטיביות ומחילות אותה על המגדר ועל ההבדל המיני. השאלה המנחה אותו היא מה משתנה כאשר מכירים באדם אחר לא רק כאובייקט של התודעה שלי אלא כסובייקט בזכות עצמו; ומאחר שההכרה נוגעת לאופן שבו אנו פוגשים את השוני, היא מובילה לשאלה במה דומים המינים ובמה הם נבדלים, ובנג'מין משיבה עליה במה שהיא מכנה הטרודוקסיה מגדרית. היא מציגה את התאוריה האינטרסובייקטיבית כהשלמה למסורת התוך-נפשית, הממוקדת ביחיד, ולא כתחליף לה, והספר כולו נאמן לעמדה זו של "גם וגם": הוא מחזיק יחד את הגישה ההתייחסותית ואת הגישה הפרוידיאנית, את התאוריה הפמיניסטית ואת הפסיכואנליטית, ואת החומר הקליני ואת העיוני. המסה הפותחת, "הכרה והרס: מתווה של אינטרסובייקטיביות", קוראת את תיאורו של ויניקוט את הרס האובייקט והישרדותו כדרך שבה האחר מוכר כסובייקט נפרד. המסות שאחריה מציעות תפיסה "כוללנית-יתר" (overinclusive) של המגדר, בוחנות את הפנטזיה על האם האומניפוטנטית, מתארות את האהבה ההזדהותית של הבת לאב, ופונות לארוטיקה של ההעברה ולמיניות ולתוקפנות בפורנוגרפיה.