ז'אן לפלאנש: האחר שבפנים – לחשוב מחדש את הפסיכואנליזה

ראיון עם ז'אן לפלאנש שערכו פיטר אוסבורן וג'ון פלצ'ר, שפורסם ב־Radical Philosophy 102 (2000). בחלקו הראשון משחזר לפלאנש כיצד הגיע לפסיכואנליזה דרך מוריו לפילוסופיה פרדיננד אלקיה וז'אן איפוליט, כשתחילה ביקש להכניס את האנליזה לפילוסופיה ולא לעסוק בה. הוא נזכר בשנתו במחלקה ליחסים חברתיים בהרוורד (1946–1947) בעצת רודולף לואנשטיין, בפעילותו בקבוצה Socialisme ou Barbarie, באנליזה שלו אצל לאקאן ובחיבור ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ עם ז'אן-ברטראן פונטאליס. הוא מסמן את רחקו מלאקאן: כבר ב־1960 ראה בלא-מודע מציאות בפני עצמה ולא רק משמעות עמוקה יותר, והוא דוחה את הפגישות הקצרות, משום שהאסוציאציה החופשית זקוקה לזמן. את המסה מ־1964 על הפנטזיה הראשיתית הוא מתאר כחשיפה היסטורית של מושג שאינו מחזיק בו, וממיר את הפנטזיות הראשיתיות המורשות בצפנים שהתרבות מספקת, ובהם תסביך אדיפוס. החלק השני מציג את תיאוריית הפיתוי המוכלל. המיניות באה מן האחר, דרך מסרים של המבוגר החידתיים לשולחיהם כמו לילד, והתרגום החלקי שלהם בידי הילד מותיר שארית מודחקת היוצרת את הלא-מודע. המצב המכונן הוא מצב המבוגר והילד, ולא המשולש המשפחתי. לפלאנש דן גם במגדר כמוקצה תחילה בידי האחר ובדחף כשונה מן האינסטינקט. את ההיבט האנליטי המובהק של הטיפול הוא מכנה ״אנטי-הרמנויטיקה״: על התיאוריה האנליטית להסביר כיצד בני אדם משתמשים במיתוסים כדי להתמודד עם זרותם של מסרי האחר, ולא להשתמש במיתוסים אלה, כמו הסירוס, כמפתחות לפירוש. הוא משווה את מצב התיאוריה הפסיכואנליטית לתלמיות מאוחרת העמוסה בהשערות עזר.