השפעה ואוטונומיה בפסיכואנליזה

ספרו של סטיבן א. מיטשל משנת 1997, שראה אור בסדרה Relational Perspectives, בוחן את הפסיכואנליזה לאחר המעבר ממודל של אדם אחד, הממוקד בנפש היחיד, לתפיסה דו-אישית, אינטראקטיבית והתייחסותית של המצב האנליטי. משעה שהאנליטיקאי נתפס כמשתתף באינטראקציה, אי אפשר עוד להימנע מהשפעתו על המטופל. הספר שואל כיצד יוכל האנליטיקאי לשמור על האוטונומיה ועל השלמות של המטופל, כאשר הוא עצמו מעצב את התהליך במידה כה רבה. מיטשל מציע מסגרת ביקורתית ומשווה למגוון המושגים שהוצעו בשנים האחרונות לתיאור המתרחש בין האנליטיקאי לאנליזנד. הוא נשען על המסורת הבין-אישית ועל המסורת הקלייניאנית, על תיאוריית יחסי האובייקט ועל החשיבה הפרוידיאנית בת זמננו. בעזרת בעיית ההשפעה כחוט מנחה הוא בוחן מחדש את הפעולה הטיפולית של הפסיכואנליזה, את אידיאלי האנונימיות והנייטרליות, את כוונותיו של האנליטיקאי, את טיבם של הידע והסמכות האנליטיים ואת השאלות הקליניות שמעוררים מגדר ונטייה מינית באקלים פוסט-מודרני. הספר נחתם בסינתזה אישית.