מצבי חרדה אינפנטיליים המשתקפים ביצירת אמנות ובדחף היצירתי

במאמר קצר זה, שפורסם ב-International Journal of Psycho-Analysis בשנת 1929, קוראת מלאני קליין שתי יצירות אמנות ובוחנת מה הן מגלות על החרדות המוקדמות ביותר. הראשונה היא האופרה של מוריס ראוול "הילד והכישופים" (L'Enfant et les sortilèges), על פי ליברית של קולט; השנייה היא תיאורה של קארין מיכאליס את הציירת רות קיאר. בשתיהן מוצאת קליין את ההתקפה הסדיסטית של הילד על גוף האם ואת האימה מפני הגמול שבא בעקבותיה, ורואה בהן את מצבי החרדה המוקדמים ביותר. את מקורו של הדחף היצירתי היא מוצאת במשאלה לשקם את האם שנפגעה. קרן מלאני קליין רואה במאמר ציון דרך של מעבר מן האימה מפני התקפה אל חרדה הנוגעת לאובייקט האהוב, ואת האזכור הראשון של התיקון אצל קליין, רעיון שפיתחה בהרחבה בהמשך. המאמר כונס מאוחר יותר בכרך Love, Guilt and Reparation and Other Works 1921–1945, הכרך הראשון בכתביה של מלאני קליין.