ספר
מבוי סתום ופרשנות: גורמים טיפוליים ואנטי-טיפוליים בטיפול הפסיכואנליטי במטופלים פסיכוטיים, גבוליים ונוירוטיים
Impasse and Interpretation: Therapeutic and Anti-Therapeutic Factors in the Psycho-Analytic Treatment of Psychotic, Borderline, and Neurotic Patients
ספרו האחרון של רוזנפלד, שיצא לאור זמן קצר אחרי מותו ככרך הראשון בסדרת הספרייה החדשה לפסיכואנליזה, מתבונן לאחור בעבודה של חיים שלמים עם מטופלים פסיכוטיים, גבוליים ונוירוטיים, ושואל מדוע אנליזות מסוימות מצליחות ואחרות מגיעות למבוי סתום. ארבעת חלקיו עוסקים בתרומתו של האנליטיקאי עצמו לטיפול המצליח ולטיפול הכושל, בהשפעת הנרקיסיזם על משימת האנליטיקאי, בהשפעת ההזדהות ההשלכתית על משימתו, ובסיכום. רוזנפלד טוען שמבוי סתום אינו בהכרח סימן לכך שהמטופל חשוך מרפא: הוא עשוי לנבוע מאי־הבנה של האנליטיקאי, ואפשר לעבד אותו. הוא מייחס משקל רב יותר מבעבודתו הקודמת לטראומה הממשית של המטופל, מזהיר שפרשנות נוקשה או שגויה עלולה לשחזר את הטראומה בתוך האנליזה, ומבחין בין מטופלים נרקיסיסטיים עבי עור לדקי עור. הספר עורר מחלוקת בין עמיתיו; מבקר בכתב העת British Journal of Medical Psychology קבע שהוא מועיל הן למבקרי המחבר והן לאלה שהלכו בדרכו.
רעיונות מרכזיים
- מבוי סתום טיפולי עשוי לנבוע מתרומתו ומאי־ההבנה של האנליטיקאי, ולא רק מן הפתולוגיה של המטופל, ואפשר לעבד אותו.
- הנרקיסיזם וההזדהות ההשלכתית מעצבים את משימת האנליטיקאי ועשויים להוביל את הטיפול להצלחה או לכישלון.
- לטראומה הממשית של המטופל יש משקל, ופרשנות נוקשה או שגויה עלולה לגרום לטראומטיזציה חוזרת בתוך האנליזה.
- מטופלים נרקיסיסטיים נבדלים זה מזה: עבי העור מוגנים וחסרי רגישות, ואילו דקי העור שבירים ונפגעים בקלות.
מה הוא מראה
- 1971
הרברט רוזנפלד הצגת נרקיסיזם הרסני
במאמרו לקונגרס מ-1971 העמיד רוזנפלד את ההיבט ההרסני של הנרקיסיזם לצד ההיבט הליבידינלי שתיאר ב-1964: אידיאליזציה של החלקים ההרסניים והאומניפוטנטיים של העצמי, המאורגנים ככנופיה נגד העצמי התלותי. הוא שב אליו בפרק על נרקיסיזם הרסני ודחף המוות בספרו מבוי סתום ופרשנות (1987).
- 1987
הרברט רוזנפלד הצגת נרקיסיזם עבה-עור ודק-עור
בדברי הסיום החותמים את מבוי סתום ופרשנות הבחין רוזנפלד בין מטופלים נרקיסיסטיים עבי עור, הזקוקים לפרשנות תקיפה, לבין דקי עור, שפרשנות מוקדמת מדי של הרסנותם עלולה לגרום להם לטראומה חוזרת.
- 1947
הרברט רוזנפלד פיתוח הזדהות השלכתית
המקרה שתיאר רוזנפלד ב-1947 היה המאמר הקליני הראשון שעשה שימוש בהזדהות השלכתית, שקליין כינתה זה עתה, ומאוחר יותר הוא מיין את צורותיה לפי מניען: השלכות תקשורתיות שהאנליטיקן יכול להכיל, לעומת השלכות מפריקות ושולטות שתכליתן להכחיש נפרדות ותלות.
- 1971
נרקיסיזם הרסני נגזר מתוך דחף המוות
רוזנפלד הציג את הנרקיסיזם ההרסני כגישה קלינית לתאוריית דחפי החיים והמוות של פרויד: לפי תיאורו, הארגון הנרקיסיסטי ההרסני, שזוכה לאידיאליזציה, הוא המקום שבו דחף המוות מתגלה בקליניקה.