בספר זה, שראה אור בסדרה New Library of Psychoanalysis, מתאר תומס ה' אוגדן תזוזה שהוא מזהה בפסיכואנליזה בת זמננו: מפסיכואנליזה "אפיסטמולוגית", העוסקת בידיעה ובהבנה של המטופל, לפסיכואנליזה "אונטולוגית", העוסקת בהוויה ובהתהוות. בהסתמכו על וויניקוט ועל ביון הוא טוען שמוטב להבין את הנפש לא כמנגנון נפשי אלא כתהליך חי המתרחש בעצם החוויה, ושמטרת האנליזה היא לסייע למטופל להתעורר לחיים במלואם. אחרי מבוא על הוויה והתהוות, הפרקים מציגים את הפסיכואנליזה האונטולוגית, קוראים קריאה צמודה שני מאמרים מאוחרים של וויניקוט על התחושה של ממשות ועל השימוש באובייקט, מתארים כיצד אוגדן מדבר עם מטופליו וכיצד הוא חולם את הפגישה האנליטית, משרטטים את התפתחותן של תאוריות אנליטיות על הנפש ודנים בשפה ובאמת בפסיכואנליזה. הספר מסתיים במסות על הוויה והתהוות בשירתם של רוברט פרוסט ואמילי דיקינסון ועל הכתיבה האנליטית כצורה של סיפורת. דוגמאות קליניות לאורך הספר מראות את האנליטיקאי הממציא מחדש את הפסיכואנליזה עם כל מטופל. תרגום עברי מאת אסף שרירא, בעריכת עמנואל ברמן, ראה אור בהוצאת עם עובד ב-2024.
להמשך קריאה- מאת
- תומאס ה. אוגדן
- פרסום
- 2021
- מתוך
- London and New York: Routledge
- שפה
- אנגלית
