מאמר
הערות על אהבת־העברה
Bemerkungen über die Übertragungsliebe
'הערות על אהבת־העברה' הוא השלישי מבין 'עצות נוספות לטכניקה של הפסיכואנליזה' של פרויד, שראה אור ב־Internationale Zeitschrift für ärztliche Psychoanalyse ב־1915. המאמר עוסק במצב שפרויד מונה בין הקשיים הרציניים באמת היחידים של העבודה האנליטית: מטופלת מצהירה שהתאהבה באנליטיקאי שלה. פרויד דוחה את פתרונותיו של ההדיוט, נישואים, הפסקת הטיפול או רומן חשאי, וטוען שהאנליטיקאי אינו רשאי להשיב אהבה וגם אינו רשאי לדכא אותה בהטפת מוסר או בדרישה לוותר עליה. האהבה נגרמת מן המצב האנליטי ולא מתכונותיו האישיות של האנליטיקאי, ועובדה זו צריכה להזהיר אותו מפני ההעברה הנגדית שלו. היא פורצת כהתנגדות, לעתים קרובות בדיוק כשזיכרון כואב מתקרב; אך ההתנגדות אינה יוצרת אותה, אלא מוצאת אותה קיימת, מנצלת אותה ומגזימה אותה. פרויד קובע את הכלל שלפיו הטיפול חייב להתנהל בהתנזרות: יש להותיר את הצורך ואת הכמיהה של המטופלת על כנם, ככוחות המניעים את העבודה, ולא להשקיט אותם בתחליפים. האנליטיקאי נאחז באהבת־ההעברה אך מתייחס אליה כאל דבר לא־ממשי, שיש להוליך אותו אל מקורותיו הלא־מודעים והאינפנטיליים, כדי שהמטופלת תוכל לחשוף את תנאי האהבה שלה ואת הפנטזיות הכרוכות בהם. אחר כך הוא שואל אם אהבה זו אמיתית, ומשיב שכן: כמו כל אהבה היא חוזרת על אבות־טיפוס אינפנטיליים, והיא נבדלת מן האהבה הרגילה רק בכך שהמצב האנליטי מעורר אותה, ההתנגדות מגבירה אותה, והיא אינה נותנת דעתה על המציאות. משום שהאנליטיקאי עורר אותה כשהחל בטיפול, אסור לו להפיק ממנה כל טובת הנאה אישית, וכאן מתלכדים הנימוקים האתיים והטכניים. המאמר מסתיים בהשוואת האנליטיקאי לכימאי העובד עם כוחות נפיצים, ובהגנה על פסיכואנליזה במלוא עוצמתה מול שיטות מתונות יותר.
רעיונות מרכזיים
- הקשיים הרציניים באמת היחידים של הטכניקה האנליטית נוגעים לטיפול בהעברה, ואחד מהם, שכיח וקשה להימנע ממנו, הוא הצהרתה של מטופלת שהתאהבה באנליטיקאי שלה.
- אהבת־ההעברה נגרמת מן המצב האנליטי ולא ממעלותיו האישיות של האנליטיקאי: היא שבה וחוזרת אצל כל אנליטיקאי חדש שהמטופלת פונה אליו, ועובדה זו צריכה להזהיר את האנליטיקאי מפני ההעברה הנגדית שלו.
- האהבה פורצת כהתנגדות, לעתים קרובות בדיוק כשחומר מודחק כואב מתקרב; ההתנגדות אינה יוצרת אותה, אלא מנצלת ומגזימה אהבה קיימת כדי לעצור את העבודה, להסיט את עניינה של המטופלת ולהעמיד את האנליטיקאי במבחן.
- האנליטיקאי אינו רשאי לדכא את האהבה וגם לא להעמיד פנים שהוא משיב לה: הטפת מוסר או דרישה לוותר היו מעלות את המודחק לתודעה רק כדי להדחיק אותו שוב, ותגובה מעושה הייתה בוגדת באמת שעליה מושתתת האנליזה.
- הטיפול חייב להתנהל בהתנזרות: יש לשמור על הצורך ועל הכמיהה של המטופלת ככוחות המניעים את העבודה ומחוללים שינוי, ולא לפייס אותם בתחליפים.
- אילו נכנע האנליטיקאי, הייתה המטופלת מביאה לידי ביטוי במעשים (acting out) את מה שעליה לזכור, חוזרת על עכבותיה ועל תגובותיה הפתולוגיות בלי אפשרות לתקן אותן, והטיפול היה נכשל.
- האנליטיקאי נאחז באהבת־ההעברה אך מתייחס אליה כאל דבר לא־ממשי, שיש להוליך אותו אל מקורותיו הלא־מודעים והאינפנטיליים; השיטה נכשלת רק אצל נשים בעלות תשוקה אלמנטרית, שאינן מקבלות שום תחליף לסיפוק החומרי.
- אהבת־ההעברה היא אהבה אמיתית: כל אהבה חוזרת על אבות־טיפוס אינפנטיליים, ואהבה זו נבדלת מן האהבה הרגילה רק בכך שהמצב האנליטי מעורר אותה, ההתנגדות מגבירה אותה, והיא פחות נותנת דעתה על המציאות.
- משום שהאנליטיקאי עורר את האהבה כשהחל בטיפול, אסור לו להפיק ממנה טובת הנאה אישית, יהיה רצונה של המטופלת אשר יהיה; האתיקה והטכניקה מתלכדות, ויכולת האהבה שלה צריכה להשתחרר למען החיים הממשיים לאחר סיום הטיפול.
- האנליטיקאי עובד עם הכוחות הנפיצים ביותר וזקוק לזהירותו של כימאי, אך אין בכך סיבה לוותר על פסיכואנליזה במלוא עוצמתה לטובת שיטות מתונות, הממעטות בערכן של הפסיכונוירוזות.
מה הוא מראה
- 1915
זיגמונד פרויד פיתוח העברה
מתייחס לאהבת המטופל לאנליטיקאי כאל העברה, שאין לספק אותה ואף לא לדכא אותה.
- 1912
זיגמונד פרויד פיתוח אקטינג אאוט
בכתביו על הטכניקה פרויד ממקם את האקטינג אאוט בתוך ההעברה: הדחפים הלא-מודעים מבקשים להתממש מחדש ולא להיזכר, המטופל רוצה לממש אותם ביחסיו עם האנליטיקאי, והטיפול צריך להחזירם אל הזכירה ואל העיבוד הנפשי.
גלריה
כריכת הספר Wild Analysis, כרך מאמרי הטכניקה של פרויד בסדרת Penguin Modern Classics בתרגומו של אלן באנס, הכולל את 'הערות על אהבת־העברה'; הוצאת Penguin Books, 2002
קישורים חיצוניים
בעברית
באנגלית
- W. W. Norton(עמוד החנות ייפתח בכרטיסייה חדשה)
- Penguin Random House(עמוד החנות ייפתח בכרטיסייה חדשה)
- Routledge(עמוד החנות ייפתח בכרטיסייה חדשה)