מאמר
דיכאון אנקליטי: חקירה של התהוות מצבים פסיכיאטריים בילדות המוקדמת, II
Anaclitic Depression: An Inquiry into the Genesis of Psychiatric Conditions in Early Childhood, II
החלק השני של מחקרו של רנה שפיץ על מצבים פסיכיאטריים בילדות המוקדמת, שנכתב עם קתרין מ. וולף ופורסם ב־The Psychoanalytic Study of the Child בשנת 1946, בהמשך למאמרו על הוספיטליזם. מתוך תצפית בתינוקות במעון של מוסד עונשין, המחברים מתארים תסמונת שהופיעה אצל ילדים שנהנו מקשר טוב עם אמותיהם לפחות בששת חודשי חייהם הראשונים ואז הופרדו מהן. בכי והיצמדות התחלפו בהסתגרות, בירידה במשקל, בנדודי שינה, ברגישות מוגברת למחלות ובירידה במנת ההתפתחות. הם מכנים את התסמונת דיכאון אנקליטי, על שם תלותו של התינוק באם כאובייקט הראשון שלו, ומשווים אותה לדיכאון אצל מבוגרים. המצב חלף כאשר האם שבה בתוך חודשים ספורים, ואילו פרידות ארוכות יותר איימו בנזק מתמשך. המאמר מעמיד את התסמונת לצד ההוספיטליזם: הדיכאון האנקליטי בא בעקבות אובדן חלקי והפיך של האם, וההוספיטליזם בעקבות קיפוח מוחלט ממנה.
רעיונות מרכזיים
- תינוקות שהופרדו מאמותיהם במחצית השנייה של השנה הראשונה, לאחר קשר מוקדם טוב, עלולים לפתח תסמונת דיכאונית מובחנת.
- התסמונת מתקדמת מבכי והיצמדות להסתגרות, לירידה במשקל, לנדודי שינה, לרגישות למחלות ולירידה במנת ההתפתחות.
- שפיץ ווולף מכנים אותה דיכאון אנקליטי, על שם השעינות של התינוק על האם כאובייקט הראשון שלו, ומשווים אותה לדיכאון של מבוגרים.
- המצב הפיך אם האם חוזרת בתוך חודשים ספורים; פרידה ארוכה יותר מסכנת בנזק מתמשך.
- הדיכאון האנקליטי, קיפוח חלקי מן האם, מועמד מול ההוספיטליזם, קיפוח מוחלט.
מה הוא מראה
רנה שפיץ בשיתוף עם קתרין וולף
וולף עבדה עם שפיץ על מחקרי התינוקות שלו בשנות הארבעים, סייעה בתצפיות ובעיבוד הסטטיסטי של הנתונים, והייתה שותפה לכתיבת המאמרים על הדיכאון האנקליטי ועל תגובת החיוך.
דיכאון אנקליטי נגזר מתוך הישענות
שפיץ שאל את המילה 'אנקליטי' ממושג ה-Anlehnung של פרויד, הישענות הדחפים על פונקציות שימור העצמי, שתורגם במהדורה הסטנדרטית כ-anaclisis.