דיכאון אנקליטי: חקירה של התהוות מצבים פסיכיאטריים בילדות המוקדמת, II

החלק השני של מחקרו של רנה שפיץ על מצבים פסיכיאטריים בילדות המוקדמת, שנכתב עם קתרין מ. וולף ופורסם ב־The Psychoanalytic Study of the Child בשנת 1946, בהמשך למאמרו על הוספיטליזם. מתוך תצפית בתינוקות במעון של מוסד עונשין, המחברים מתארים תסמונת שהופיעה אצל ילדים שנהנו מקשר טוב עם אמותיהם לפחות בששת חודשי חייהם הראשונים ואז הופרדו מהן. בכי והיצמדות התחלפו בהסתגרות, בירידה במשקל, בנדודי שינה, ברגישות מוגברת למחלות ובירידה במנת ההתפתחות. הם מכנים את התסמונת דיכאון אנקליטי, על שם תלותו של התינוק באם כאובייקט הראשון שלו, ומשווים אותה לדיכאון אצל מבוגרים. המצב חלף כאשר האם שבה בתוך חודשים ספורים, ואילו פרידות ארוכות יותר איימו בנזק מתמשך. המאמר מעמיד את התסמונת לצד ההוספיטליזם: הדיכאון האנקליטי בא בעקבות אובדן חלקי והפיך של האם, וההוספיטליזם בעקבות קיפוח מוחלט ממנה.