גרף המושגים, האישים והחיבורים

משרטטים את הגרף…

פסיכופדיה
מקרא

צמתים

קשרים

במנוחה כל קשר הוא קו אפור דק. צבעו מופיע כשמצביעים עליו ובמיקוד.

ספר

מעשי רצון: חייו ויצירתו של אוטו ראנק

Acts of Will: The Life and Work of Otto Rank

E. James Lieberman · 1985

"מעשי רצון: חייו ויצירתו של אוטו ראנק" (ניו יורק: Free Press, ‏1985; מהדורה חדשה עם הקדמה נוספת בהוצאת אוניברסיטת מסצ'וסטס, 1993) היא הביוגרפיה שכתב הפסיכיאטר האמריקני א' ג'יימס ליברמן על אוטו ראנק (1884–1939), הראשונה שמקיפה את חייו ואת מפעלו כולם. בהסתמך על היומן שכתב ראנק בנעוריו, על התכתבויותיו ועל כתביו, מבקש ליברמן להשיב את מקומו של מי שהיה בשעתו הקרוב ביותר לפרויד מבין תלמידיו הצעירים, ולימים הוצג באור שלילי בהיסטוריות המקובלות של הפסיכואנליזה או נמחק מהן. הספר מלווה את ראנק מבית עני בווינה, דרך נעורים של לימוד עצמי – ניטשה ותרבות וינה של סוף המאה – ועד לפגישתו עם פרויד, שאליו הביא את כתב היד של חיבורו על האמן. הוא מתאר את שנותיו כמזכיר "חברת יום רביעי הפסיכולוגית", את הדוקטורט שלו, את מחקריו על המיתוס, על הגיבור ועל מוטיב גילוי העריות, את עבודתו כעורך וכמו״ל, ואת מקומו בין שבעת נושאי הטבעות של הוועד הסודי של פרויד, כולל יריבותו עם ארנסט ג'ונס. הפרקים שבמרכז משחזרים את המשבר של 1923–1926: עבודתו של ראנק עם שנדור פרנצי על טיפול אקטיבי הממוקד ביחסים, פרסום "טראומת הלידה", מחלת הסרטן של פרויד, התפרקות הוועד ותנודותיו של פרויד בין קבלה לדחייה, עד שראנק עזב את וינה. ליברמן רואה בפרידה הזאת היפרדות אינטלקטואלית ודרמה של אב ובן, ולא תוצאה של מחלת נפש; במבוא, בסעיף שכותרתו "תולדותיה של דיבה", הוא חולק על התיאור של ראנק כאדם מעורער, שנעשה מקובל בעקבות הספר של ג'ונס. הפרקים המאוחרים מלווים את שנותיו העצמאיות של ראנק בפריז ובארצות הברית: הפסיכולוגיה שלו של הרצון ושל היצירה, תפיסתו את הנוירוטי כאמן שנכשל, "אמנות ואמן", עבודתו עם אנאיס נין, שהייתה תחילה מטופלת שלו ואחר כך עוזרתו, תרפיית הרצון שלו – המתמקדת ביחסים שבכאן ועכשיו ובקביעת מועד לסיום הטיפול – הוראתו בבית הספר לעבודה סוציאלית של פנסילבניה, החרם שהטיל עליו הממסד הפסיכואנליטי, ומותו בניו יורק ב-1939, חודש אחרי פרויד. האפילוג ממקם את ראנק בתולדות הרעיונות, כמבשר של הטיפולים ההתייחסותיים, ההומניסטיים והאקזיסטנציאליסטיים, וכמי שהשפיע על סופרים והוגים כמו נין, הנרי מילר, פול גודמן ומקס לרנר.

רעיונות מרכזיים

  • זוהי הביוגרפיה המלאה הראשונה של אוטו ראנק. היא נשענת על יומן נעוריו, על מכתביו ועל כתביו, ומבקשת להחזיר לתולדות הפסיכואנליזה דמות שההיסטוריונים של התנועה עצמה דחקו לשוליים או השמיצו.
  • ראנק היה אדם שעשה את עצמו: נער ממשפחה ענייה בווינה, שלמד בכוחות עצמו מתוך ניטשה ותרבות וינה של סוף המאה, ועיסוקו המוקדם בדמות האמן הוביל אותו אל פרויד.
  • במשך שני עשורים עמד ראנק במרכז החוג של פרויד: מזכיר "חברת יום רביעי הפסיכולוגית", מחברם של מחקרים על המיתוס, על הגיבור ועל מוטיב גילוי העריות, עורך ומו״ל, ואחד משבעת חברי הוועד הסודי, שבו התגבשה היריבות בינו לבין ארנסט ג'ונס.
  • הפרידה מפרויד צמחה מתוך עבודתו של ראנק עם פרנצי על טיפול אקטיבי הממוקד ביחסים, ומתוך "טראומת הלידה", שהסיט את תשומת הלב אל האם ואל הפרידה; היא התרחשה על רקע מחלת הסרטן של פרויד, התפרקות הוועד והאמביוולנטיות של פרויד עצמו.
  • ליברמן קורא את הפרידה כהיפרדות אינטלקטואלית וכדרמה בין אב לבן, ודוחה את הטענה, שנעשתה מקובלת בעקבות ההיסטוריה שכתב ג'ונס, שהתנגדותו של ראנק הייתה סימפטום של מחלת נפש.
  • אחרי שעזב את וינה בנה ראנק פסיכולוגיה עצמאית של הרצון ושל היצירה, שבה הנוירוטי מצטייר כאמן שנכשל, והאדם היוצר כמי שרוצה באופן פעיל את מה שאחרים רק משלימים עמו.
  • תרפיית הרצון של ראנק התמקדה בקשר בין המטופל למטפל כאן ועכשיו ובקביעת מועד לסיום הטיפול, צורה מוקדמת של טיפול מוגבל בזמן; דרך הוראתו בבית הספר לעבודה סוציאלית של פנסילבניה היא השפיעה על העבודה הסוציאלית ועל הייעוץ באמריקה.
  • שנותיו של ראנק בפריז ובניו יורק חיברו בין העבודה הקלינית לבין עולם האמנות, ובמיוחד דרך אנאיס נין, שבאה אליו כמטופלת ונעשתה עוזרתו, ויומניה הם מן העדויות העיקריות על דרכו כמטפל.
  • בשנותיו האחרונות נחשב ראנק למוקצה בעיני הפסיכואנליזה הממוסדת, ומת בניו יורק ב-1939, חודש אחרי פרויד; רעיונותיו שרדו בעיקר מחוץ לממסד הפסיכואנליטי.
  • ליברמן מציג את ראנק כמבשר של התפתחויות מאוחרות – הדגשת האם והפרידה, הטיפול הממוקד ביחסים והמוגבל בזמן, והפסיכולוגיה ההומניסטית והאקזיסטנציאליסטית – וכמי שהשפיע על סופרים והוגים כמו הנרי מילר, פול גודמן ומקס לרנר.

מה הוא מראה

  • 1926

    אוטו ראנק קרע עם זיגמונד פרויד

    לאחר המחלוקת על טראומת הלידה עזב ראנק ב-1926 את וינה ואת חוגו של פרויד, והשתקע בפריז ומאוחר יותר בארצות הברית.
  • 1926

    אוטו ראנק אנליזה של ג'סי טאפט

    טאפט, שפגשה את ראנק ב-1924, הייתה באנליזה אצלו בשנים 1926–1927, ולימים התאימה את רעיונותיו לעבודה הסוציאלית.
  • 1924

    קרל אברהם במחלוקת עם אוטו ראנק

    קארל אברהם הוביל בחוג הפנימי של פרויד את ההתנגדות ל'טראומת הלידה' של ראנק ולספר שכתב ראנק עם פרנצי ב-1924.
  • עטיפת המהדורה הראשונה של ספרו של א' ג'יימס ליברמן Acts of Will: The Life and Work of Otto Rank, כריכה קשה בהוצאת Free Press, ‏1985, ועליה תצלום של אוטו ראנק
    עטיפת המהדורה הראשונה של ספרו של א' ג'יימס ליברמן Acts of Will: The Life and Work of Otto Rank, כריכה קשה בהוצאת Free Press, ‏1985, ועליה תצלום של אוטו ראנק קרדיט לתמונה: כריכה: Free Press, 1985 — מוצגת בשימוש הוגןחנות הספרים

באנגלית

Esc

↑ ↓ למעבר · Enter לפתיחה · Esc לסגירה