הרצאתו של שפיץ בסדרת הרצאות יום השנה לפרויד של המכון הפסיכואנליטי של ניו יורק, שראתה אור ב-1959, מציעה מודל להיווצרות האגו בשנתיים הראשונות לחיים. מן האמבריולוגיה הניסויית הוא שואל את מושג המארגן, מרכז המכוון את התפתחות הרקמות שסביבו. לטענתו, ההתפתחות הנפשית מתנהלת באופן דומה: בנקודות צומת מסוימות מתכנסים קווי הבשלה וקווי התפתחות, שהתקדמו עד אז בנפרד, ומשתלבים לרמת ארגון נפשי חדשה ומורכבת יותר. כל אחד ממארגני הנפש האלה מתבשר בסימן התנהגותי גלוי: תגובת החיוך לפנים אנושיות בסביבות החודש השלישי, חרדת הזר בסביבות החודש השמיני, ותנועת הראש והמילה 'לא' בשנה השנייה. שפיץ טוען שלכל מארגן יש זמנו. כשמארגן אינו מתבסס במועדו, ההתפתחות נמשכת בכל זאת, אך היא נבנית על בסיס פגום, והסטייה נישאת אל השלבים הבאים. בסיום ההרצאה הוא מפרט מה משמעותו של מודל התפתחותי זה להבנת הפסיכופתולוגיה.
- מאת
- רנה שפיץ
- פרסום
- 1959
- מתוך
- New York: International Universities Press (The Freud Anniversary Lecture Series, New York Psychoanalytic Institute)
- שפה
- אנגלית
