מושג
הסמיוטי
בתאוריית ההסמנה של קריסטבה, האופן של המשמעות הקשור בדחפים ובגוף. הוא מונח בקשר הטרום-אדיפלי של התינוק עם האם, לפני כניסתו אל הסימבולי, סדר הסימן, הדקדוק, השיפוט והחוק החברתי הנפתח עם שלב המראה ותסביך אדיפוס. הסמיוטי ניכר במקצב, באינטונציה, בצליל ובשבירות התחביר יותר מאשר במה שהמילים מציינות. כל מבע מערב את שני האופנים, והלשון הפואטית, הפסיכוזה וכתיבת האוונגרד הם המקומות שבהם הסמיוטי משבש את הסימבולי באופן הגלוי ביותר. קריסטבה הציגה אותו בספר מהפכת הלשון הפואטית (1974) והבחינה בינו לבין הסמיוטיקה כמדע הסימנים.
התפתחות
1974
הוצג בידי ז'וליה קריסטבה
בעבודת הדוקטורט הממלכתית שלה מ־1974 העמידה קריסטבה את הסמיוטי, האופנות הקדם־מילולית והטעונה בדחפים של ההסמנה, מול הסימבולי, והפכה את יחסי הגומלין ביניהם לבסיס תיאורה את הלשון הפואטית.
מתוך מהפכת הלשון הפואטית: האוונגרד בסוף המאה התשע־עשרה, לוטראמון ומלרמה (1974)
קשרים
- 1974 הוצג בידי ז'וליה קריסטבה
בעבודת הדוקטורט הממלכתית שלה מ־1974 העמידה קריסטבה את הסמיוטי, האופנות הקדם־מילולית והטעונה בדחפים של ההסמנה, מול הסימבולי, והפכה את יחסי הגומלין ביניהם לבסיס תיאורה את הלשון הפואטית.
חיבורים
- 1974
מהפכת הלשון הפואטית: האוונגרד בסוף המאה התשע־עשרה, לוטראמון ומלרמה
עבודת הדוקטורט הממלכתית של קריסטבה, שהוגשה בפריז ב־1973 וראתה אור ב־1974. בהסתמך על פרויד, לאקאן, הגל והבלשנות היא מבחינה בין שני אופנים הפועלים בכל הסמנה: הסמיוטי, התארגנות ריתמית הקשורה בדחפים ומתארגנת בכורה, והסימבולי, סדר הסימן, התחביר והשיפוט, שנוסד בידי השבר התטי. הלשון הפואטית, הנקראת כאן אצל לוטראמון ומלרמה, היא המקום שבו הסמיוטי שב ומשבש את הסימבולי, והסובייקט המדבר שלה הוא סובייקט בתהליך, ובצרפתית גם סובייקט העומד למשפט. תרגום אנגלי מקוצר מאת מרגרט וולר ראה אור ב־1984 בשם Revolution in Poetic Language.