מושג
עידון
הפניית דחף אל מטרות בעלות ערך חברתי.
התפתחות
1905
הוצג בידי זיגמונד פרויד
ב״שלוש מסות״ קורא פרויד עידון להסטת האנרגיה של הדחף המיני מן המטרות המיניות אל מטרות אחרות, בעלות ערך תרבותי. העידון מתחיל בתקופת החביון, ופרויד רואה בו מקור של העשייה האמנותית ושל האופי.
מתוך שלוש מסות על התיאוריה של המיניות (1905)
1955
עובד מחדש בידי היינץ הרטמן
הרטמן מנסח מחדש את העידון במושגי פסיכולוגיית האגו. העידון נעשה שינוי באופן של אנרגיית הדחף, מאופן יצרי לאופן לא יצרי, המספק לאגו אנרגיה לתפקודיו. הוא מכליל אותו בניטרול רחב יותר, הפועל על התוקפנות כמו על הליבידו ומתרחש בדרגות.
מתוך הערות על תאוריית העידון (1955)
1960
עובד מחדש בידי ז׳אק לאקאן
בסמינר של 1959–1960 מעתיק לאקאן את העידון משינוי מטרת הדחף אל מקומו של האובייקט. העידון מעלה אובייקט רגיל למעלת הדבר (das Ding), האבוד והבלתי נגיש, והאמנות מאורגנת סביב הריק שהדבר מותיר.
מתוך האתיקה של הפסיכואנליזה (1986)
קשרים
- 1905 הוצג בידי זיגמונד פרויד
ב״שלוש מסות״ קורא פרויד עידון להסטת האנרגיה של הדחף המיני מן המטרות המיניות אל מטרות אחרות, בעלות ערך תרבותי. העידון מתחיל בתקופת החביון, ופרויד רואה בו מקור של העשייה האמנותית ושל האופי.
- 1914 התפצל מתוך אידיאליזציה
פרויד מפריד בין השניים: העידון מפנה את הדחף אל מטרה לא מינית, והאידיאליזציה מאדירה את האובייקט בלי לשנותו. אידיאל האני תובע עידון אך אינו יכול לכפות אותו, ולכן אידיאל נעלה אינו ראיה שהעידון הצליח.
- 1955 הוליד את ניטרול
ב-"Notes on the Theory of Sublimation" (1955) ניסח הרטמן מחדש את מושג העידון של פרויד כמקרה אחד של ניטרול כללי יותר של אנרגיית הדחף, החל גם על התוקפנות ולא רק על הליבידו.
- 1955 עובד מחדש בידי היינץ הרטמן
הרטמן מנסח מחדש את העידון במושגי פסיכולוגיית האגו. העידון נעשה שינוי באופן של אנרגיית הדחף, מאופן יצרי לאופן לא יצרי, המספק לאגו אנרגיה לתפקודיו. הוא מכליל אותו בניטרול רחב יותר, הפועל על התוקפנות כמו על הליבידו ומתרחש בדרגות.
- 1960 עובד מחדש בידי ז׳אק לאקאן
בסמינר של 1959–1960 מעתיק לאקאן את העידון משינוי מטרת הדחף אל מקומו של האובייקט. העידון מעלה אובייקט רגיל למעלת הדבר (das Ding), האבוד והבלתי נגיש, והאמנות מאורגנת סביב הריק שהדבר מותיר.
חיבורים
- 1905
שלוש מסות על התיאוריה של המיניות
שלוש המסות של פרויד, שיצאו בהוצאת דויטיקה ב-1905, עוסקות בסטיות המיניות, במיניות הינפנטילית ובתמורות של גיל ההתבגרות. יחד הן טוענות שהדחף המיני קיים מן הינקות, שהוא מורכב מדחפים חלקיים הקשורים לאזורים ארוגניים, ושהוא מגיע לצורתו הגניטלית הבוגרת רק במהלך של התפתחות. במהדורות מאוחרות נוסף תיאור של הארגונים הקדם-גניטליים של הליבידו.
- 1914
מסתו של פרויד משנת 1914, שהתפרסמה בשנתון לפסיכואנליזה, רואה בנרקיסיזם מצב תקין של הליבידו. היא מעמידה את ליבידו האני, המושקע באני, מול ליבידו האובייקט, המושקע באובייקטים, ואת הנרקיסיזם הראשוני מול הנרקיסיזם המשני. היא מבחינה בין שני סוגים של בחירת אובייקט, הבחירה הנשענת (אנקליטית) והבחירה הנרקיסיסטית, מציגה את מושג אידיאל האני, ומפרידה בין סובלימציה, הנוגעת לדחף, לבין אידיאליזציה, הנוגעת לאובייקט.
- 1955
מאמר זה נולד כדברי הפתיחה של היינץ הרטמן לפאנל על העידון בכנס החורף של האגודה הפסיכואנליטית האמריקנית בניו יורק, ב-4 בדצמבר 1954. הוא ראה אור ב-The Psychoanalytic Study of the Child ב-1955 (כרך 10, עמ' 9–29) ונדפס שוב בקובץ מאמריו Essays on Ego Psychology (1964). במאמר מנסח הרטמן מחדש את מושג העידון של פרויד במונחי פסיכולוגיית האגו. במרכזו עומד הניטרול, שהוא מגדיר כשינוי של אנרגיה ליבידינלית ותוקפנית כאחת מאופן יצרי לאופן לא יצרי, ורואה בו את עיקרו של מה שמכונה בדרך כלל עידון. פרויד סבר שהאגו פועל באנרגיה שעברה דה-מיניות. הרטמן מרחיב זאת לתוקפנות, וקובע שאנרגיה מנוטרלת עשויה לבוא משני הדחפים, וככל הנראה גם מן האגו עצמו. אפשר לשמר את המונח עידון לניטרול של הליבידו, כפי שפרויד השתמש בו, או להרחיבו עד שיהיה למילה נרדפת לניטרול. הניטרול מתרחש בגוונים רבים, לאורך רצף שבין אנרגיה יצרית לחלוטין לאנרגיה מנוטרלת לחלוטין, והיכולת לנטרל שונה מאדם לאדם. הניטרול מציע חלופה להפניית התוקפנות החוצה או כלפי העצמי, ושימור העצמי, כפונקציה של האגו, תלוי בו. הרטמן מסרב להגדיר את העידון על פי נורמליות, אך מקבל שיש מתאם בין היכולת לעידון לבין בריאות וחולי. הוא קושר את הניטרול לאוטונומיה המשנית של פונקציות האגו. מבקרים מאוחרים הטילו ספק בתמורות האנרגיה הנפשית שהתאוריה מניחה.
- 1986
הסמינר של לאקאן משנת 1959–1960, שנערך בידי ז'אק-אלן מילר וראה אור בהוצאת Seuil ב-1986 כספר VII של הסמינר (Le Séminaire). לאקאן נוטל את מושג das Ding של פרויד, הדבר האבוד והבלתי נגיש שסביבו מתארגנת התשוקה, ועל יסודו מגדיר מחדש את העידון: לא עוד שינוי במטרת הדחף, אלא העלאה של אובייקט רגיל למעלת הדבר. לפי תיאור זה האמנות מאורגנת סביב הריק שהדבר מותיר. מתוך קריאה באנטיגונה שואל הסמינר מה הייתה אתיקה של התשוקה עבור הפסיכואנליזה. פרשנים רואים בו לעתים קרובות את הנקודה שבה פונה הוראתו של לאקאן אל הממשי, אף שעצם קיומה של תפנית כזו שנוי במחלוקת.
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- הערות על תאוריית העידון1955מקור לקשר
- שלוש מסות על התיאוריה של המיניות1905מקור לקשר
- האתיקה של הפסיכואנליזה1986מקור לקשר
- הצגת הנרקיסיזם1914מקור לקשר